אז מה אם יש לה ציצי?

עמותת כ"ן (כוח נשי), הפועלת למען קידום נשים בפוליטיקה הישראלית דרשה אתמול (ראשון) מבנימין נתניהו לקיים את הבטחתו ולפעול למען קידום הנשים בישראל, ולהקים משרד לענייני נשים שבראשו תעמוד אישה. אבל למה, אלוהים תשמור, צריך משרד לענייני נשים?

אם היה קיים משרד כזה, לענייני נשים, הוא לבטח היה פועל לשוויון. בספרה האחרון של שולמית אלוני, "דמוקרטיה באזיקים" נכתב "מ'חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו' (...) הוצא בכוונה ומדעת סעיף השוויון, וזאת בין היתר כדי למנוע דרישות של נשים לשוויון זכויות בבתי דין רבניים (...) שלא לדבר על מי שאינם יהודים". בסוף הספר, כהערה אישית, נכתב "הלקח שלי מהשואה היה להקדיש את חיי ולעשות את כל שביכולתי שאנשים לא יהיו עוד נרדפים וששום איש, אישה וילד, באשר הם, לא יושפלו".

השוויון אמיתי שאליו אנו מצווים על פי מוסר אישי וחברתי ועל פי הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, הוא כזה שלא מבדיל בין חלשים ומיעוטים – בין אם מדובר בנשים, במוגבלים ובלא יהודים. לכן, אין זכות קיום למשרד שיפעל לשוויון בגזרה אחת בלבד. נשים בישראל ללא ספק מופלות, אבל השאיפה הנשית לשוויון יכולה וצריכה לבוא ממקום של כח, ויש לקדם את מי שפועלת למען טובת הכלל, לטובת כל חלש וכל מיעוט שאין ביכולתו להקים יסודות לתיקון החברה ומעמדו האישי בתוכה.

לא ייתכן שגוף מסוים, בעל כוונות טובות ככל שיהיו, יקדם נשים בפוליטיקה רק מעצם היותן נשים. האם אישה, חברה במפלגה המתנגדת לנישואים חד מיניים, דוגלת בשוויון? אם אישה כיהנה כשרה, אך לא טרחה לטפל בתופעת הרצח על כבוד המשפחה במגזר הערבי, ראויה לקול רק כי היא אישה? בהחלט לא. אנשים שמקדמים נושאים כמו הארכת חופשת לידה, הפחתת כוחם הבזוי של בתי דין רבניים ועקרונות דומים, הם הראויים לתמיכה – בין אם הם גברים ובין אם נשים.

צריך לקדם את מי שפועל לטובת הכלל, לטובת החלש והמופלה – באשר הוא. אישה מעצם היותה אישה לא זכאית לקול אחד של הציבור, עד שלא הוכחה עשייתה החברתית. גם אם היום קיימת אפליה של נשים, היא לא משמעותית יותר מאפליה של מוגבלים, של ערבים, של הומואים ולסביות. זכותנו להיות חופשיים כאן בישראל כל עוד אנחנו שומרי חוק, ולנשים, המהוות כמחצית מהאוכלוסיה, יש כח ויכולת לעשות שינוי.

השינוי הערכי והמהותי שאנחנו זקוקים לו חייב לבוא מאנשים שאכפת להם, אנשים מוסריים וסבלנים לשונה. אחרי שמעמד האישה התקדם קצת במאה השנים האחרונות, יש לנו את הכח לפעול כמו כולם, ולא לקבל קידום או הטבות רק בגלל שיש לנו ציצי. לא חסר מה לעשות לטובת שינוי תודעתי בקבלת האחר, אבל האישה כאישה היא לא אחרת משאר המופלים לרעה.

היא עובדת, היא מסוגלת לא להסתמך כלכלית על בן זוג, והיא רשאית להוליד ילדים עם בת זוג. מותר לה לוותר על התפקיד הנשי כפי שמקובל ביהדות, ולחתור לקריירה או לכל הגשמה אישית. היא יכולה למרוד במוסכמות חברתיות אם תהיה מוכנה לשלם את המחיר, ואם יהיו מחוקקים או מחוקקות שיאפשרו לה את זה. אבל אין צורך במשרד לענייני נשים, כמו שאין צורך במשרד לענייני הומואים. כי שוויון הוא שוויון – ללא הבדלי דת גזע ומין, טוב ככל שיהיה.