"אני מתלבטת, לא יודעת מה להחליט, קשה לי עם הבנאליות, החיים כל כך משעממים עם כל הרומנטיקה הדביקה הזו, מה עם קצת פילפל? מה עם טוויסטים בעלילה? מה עם עוד גורם מפתיע?" הרמתי ראשי מעל דפיי הנייר המונחים מולי על הבר ושאלתי, "אני לא מבינה למה אתה כל כך מתעקש להפגיש ביניהם, מה בוער לך לסגור להם את הפינה?", המשכתי והוא שבדיוק עסק במלאכת הכנת הקפה עבורי, הפנה מבטו ממכונת האספרסו לעברי, הניח לקפה ופנה לכיוון הבר, הוא יצא מרחבת הבר והתיישב לידי כאחד הלקוחות.
הסתכלתי עליו מופתעת "אתה מודע לעובדה כי הבר לא מאוייש כרגע? מעבר לכך כי הקפה שלי לא מוכן ומונח לידי, תחזור למקום ממנו באת ותביא איתך את הקפה שלי, אחרת אין סוף רומנטי" איימתי, "אני לא משתף פעולה תחת איומים" אמר, "את תקבלי את הקפה שלך ואז אני בא לוודא שאת גומרת את זה יפה" הודיע.
בועז נכנס לקפה בפנים נפולות, הוא פנה ישירות אל הברמן וביקש לקחת כוס קפה ולהמשיך, אך הברמן הורה לו לשבת רגע וניגש לשבת לידו, הוא החליף עימו כמה מילים ורגע אחד לאחר מכן השתנו פניו של בועז, הצבע חזר ללחייו, הוא נראה נרגש ונסער, טפח לברמן על שכמו, הודה לו ויצא.
"עכשיו אתה מרוצה?" שאלתי, "כן, אני מרוצה, תחזרי לדפים שלך, אני מתקשר אליה". שרון נכנסה, היא נראתה כבויה וחסרת שמחת חיים, שלחה חיוך מאולץ אל הברמן, התיישבה לידי על הבר וביקשה קפוצ'ינו, "נחמד שקראת לי, לא שתיתי קפה מהבוקר ולא הוצאתי את הראש מהמשרד כבר שעות", הוא סימן לה להתקרב אליו ואמר לה כמה מילים באוזן, היא חייכה אליו לקחה את הקפה והתיישבה בחזרה, כמה רגעים היא נשארה כך מהורהרת ואז היא פנתה אליי, הסתכלה על הדפים שלי ושאלה, "מה את כותבת?", הרמתי אליה את מבטי והשבתי "סיפור אהבה רומנטי", היא חייכה והנהנה, לקחה את התיק ויצאה מנופפת לברמן לשלום.
מרבד של פרחים ונרות
בועז חזר למשרד אך לא יכול היה להתעסק בשום עניין פרט לרגע המפגש המיוחל עם שרון, הוא תכנן לשוב מעבודתו מוקדם מהרגיל כדי להגיע לפניה, לעבור בחנות הפרחים, לקנות כמות רצינית של פרחים ולסמן את המדרגות של הקומה המבדילה ביניהם בשטיח של עלעלי ורדים אדומים, הוא חשב להוסיף נרות ריחניים ותכנן להדליקם כשיראה את הרכב שלה מגיע, לחכות לה בכניסה לדירתה עם זר ורדים גדול ולקבל את פניה הנרגשות באושר.
שרון שבה לעבודתה מחוייכת, ישבה על כסאה ורק תכננה את הרגע בו יפגשו, היא תשוב לביתה ולאחר הטיול עם הכלבה ותדפוק על דלת ביתו, היא תקח איתה חבילת סוכר ופרח, כל עוד היא נמצאת לא יחסר לו לעולם, חשבה וחייכה לעצמה. שעת אחה"צ הגיעה ובועז יצא מוקדם כמתוכנן, הוא קנה את כל שתכנן ושב לביתו נרגש, הוא עמל על היצירה ברצינות רבה, פיזר את הפרחים והנרות בצורת שטיח מפואר ועמד במרפסת בקוצר רוח מחכה לבואה.
שרון סיימה את עבודתה ויצאה לכיוון ביתה נרגשת, היא חיכתה לרגע בו תעמוד מול בועז ותתוודה על כל הימים הארוכים בהם חיכתה לבואו, היא תחבק אותו חזק ותאמץ אותו לליבה והם יבלו ערב רומנטי יחד בלי שום הפרעות. "אז מה אתה אומר? עכשיו אתה מוכן לתת לי קצת קרדיט? ליבי לא קר כקרח, יש עוד תקווה לאהבה" אמרתי בהינף יד, "אפשר לקבל בבקשה עוד כוס קפה בבית הזה? או שאתה עדיין עושה עליי חרם בשל מטרותיי הזדוניות לשים רגל לסינדרלה שלך?" הוא הביט בי והניד ראשו מצד לצד.
בועז ראה את שרון מגיעה ורץ להדליק את הנרות שפיזר, הוא עמד בפתח ביתה אוחז זר ורדים והמתין,
כבר בכניסה היא התמלאה בתחושות חמות של ציפייה, היא הרגישה כי משהו גדול קורה, חדר המדרגות היה אפוף ריחות מעורבים של וניל ולבנדר, האור היה עמום, לרגע היא חששה ועצרה את צעדיה אך המשיכה לעלות בעוז, היא הגיעה לשטיח הפרחים והשתדלה לפלס דרכה בין העלעלים, ליבה התמלא התרגשות ואושר כמו שלא חשה מעולם, הוא עמד מחייך, לחייו סמוקות מהתרגשות, הושיט לה את ידו וקירב אותה אליו בתנועה אבירית, הם עמדו צמודים לאור הנרות ובין הפרחים דקות ארוכות, מתבוננים זה בעיני זו בעיניים נוצצות ואז הוא הצמיד אותה אל חזהו ונישק אותה ארוכות.
הנחתי את העט והודעתי לו "אני חושבת ששתיתי יותר מידי קפה, הרומנטיקה הדביקה שלך ניצחה אותי" אמרתי והוא השיב "הוא אוהב אותה והיא אותו וזה נחמד, באמת שזה נחמד."
efratcoffee@walla.com