היום לפני: "טעם החיים" מגיע לחנויות

ב-29 במרץ 1971 נידון הרוצח הסדרתי צ'רלס מנסון, יחד עם שלושה חברים מהכת שהקים, לעונש מוות. באוגוסט 1969, נמצאו הארבעה אשמים ברצח שבעה בני אדם ותינוק שעדיין לא נולד, בלוס אנג'לס.

פרשיית צ'רלס מנסון הסעירה את העולם כולו בשל העובדה כי בין קורבנותיו של מנסון נמנתה גם השחקנית שרון טייט – אשתו של במאי הסרטים רומן פולנסקי המפורסם. טייט היתה בהריון בזמן שנרצחה. מנסון בן ה-36 הוצא מאולם בית המשפט בעודו קורא לעבר השופט והמושבעים: "אין לכם סמכות עלי. אינכם טובים כמוני".

משתפות הפעולה ובנות הכת, שנשפטו יחד עם מנסון, היו סוזן אטקינס בת ה-22, פטרישיה קרנווינקל בת ה-23 ולסלי ואן האוטן בת ה-21. התביעה, בהובלת וינסנט בוגליוזי, כינתה את מנסון מפלצת שטנית ששלטה בנשים אותן תיאר מנסון עצמו כ"רובוטים חסרי מוח". אותן שלוש נשים הודו כי ביצעו את הרציחות הנוראיות תחת השפעה של סם ה-LSD אך התעקשו כי מנסון לא היה מעורב.

עשר שעות עברו עד שהחליט חבר המושבעים האם הארבעה אשמים. המשפט כולו עלה למדינת קליפורניה מעל מיליון דולרים. בנוסף לרצח שרון טייט, הארבעה הואשמו ברצח הסופר הפולני וויטק פרייקובסקי, יורשת אימפריית הקפה אביגייל פולגר, ספר הסלבריטאים ג'יי סרבינג וידידה של טייט סטיבן פארנט. ואן האוטן הואשמה גם ברצח בעל מרכול בשם לנו לה בלנקה ואשתו.

משפטו של מנסון היה אחד ממשפטי הרצח הארוכים ביותר בתולדות ההיסטוריה האמריקאית. חבר המושבעים היה מבודד במשך 225 ימים. בסופו של דבר ביטל בית המשפט העליון של קליפורניה את עונש המוות שנגזר על הארבעה והמתיק את עונשם למאסר עולם.

באפריל 2002, הפסיד מנסון בעתירת החנינה העשירית שהגיש. בקשתה של ואן האוטן נדחתה בפעם ה-14. אטקינס וקרנווינקל, אף הן, קיבלו תשובה שלילית לעתירה שהגישו.

ב-26 במרץ 1971, סגן וויליאם קאליי נמצא אשם ברצח בבית משפט צבאי בגין מעורבותו בטבח מאי לאי, בו נרצחו 500 אזרחים מדרום וייטנאם. הטבח המדובר אירע במרץ 1968 ובמהלכו פתחו חיילים אמריקאים באש לעבר אזרחים בכפר מאי לאי וכפר שכן במרכז וייטנאם.

סגן קאליי פיקד על חטיבת צ'רלי – חטיבת חי"ר של אוגדה 11, שהיו במסגרת משימה למגר את לוחמי הווייטקונג הקומוניסטים. לחוסר המזל, הווייטקונג לא נמצאו כלל בכפר ובמקום זאת נרצחו 500 תושבים חפים מפשע במתקפה האמריקאית.

חבר מושבעים, שכלל שישה קצינים, שקל את הראיות במשך 13 ימים לאחר משפטו של קאליי שארך ארבעה חודשים. המושבעים לא קיבלו את טענת קאליי כי בסך הכול מילא את הוראות הצבא. סגן קאליי עמד בפני ארבעה סעיפים: רצח שלושים "בני אדם אוריינטליים" בצומת של הכפר, רצח 70 אזרחים בתעלה, ירי באדם שהתקרב אליו עם ידיו מורמות באוויר והוא מתחנן לרחמים, רצח ילד שניסה לברוח מהתעלה בה נהרגו אותם 70 אזרחים. הוא נמצא אשם בשלושת הסעיפים הראשונים. הסעיף האחרון הומתק לתקיפה בלבד עם כוונה להריגה.

האישומים נגד קאליי עלו לאחר שהצבא פתח בחקירה לגבי הסתרת הטבח, שנודעה בשם "חקירת פירס". הטבח עצמו נחשף שנה לאחר שהתרחש בעקבות דיווחי תקשורת. צוות החוקרים הצבאיים המליצו להאשים 28 קצינים בכיסוי על הטבח, שבמהלכו התבצעו גם פשעים נוראיים אחרים כגון אונס, מעשי סדום ופציעה של אזרחים.

סגן קאליי היה היחיד שהורשע ונגזר עליו מאסר עולם ועבודת פרך. עם זאת, לאחר שלושה ימים בלבד, קאליי כבר היה מחוץ לכלא על רקע עתירה עומדת, בהוראה שהגיעה ישירות מהנשיא ריצ'רד ניקסון. את שלוש השנים שלאחר מכן, בילה קאליי במעצר בית בפורט בנינג, ג'ורג'יה. ב-1974, הומתק עונשו ל-10 שנים ושנה לאחר מכן הוא קיבל חנינה לאחר שריצה שליש מעונשו.

יוליוס ואתל רוזנברג, שנודעו בארצות הברית בכינוי "מרגלי האטום", נחקרו ב-1950 והורשעו ב-29 במרץ 1951 בגין קשירת קשר לביצוע ריגול למען ברית המועצות. השניים הוצאו להורג ב-1953. על פי כתב האישום נגד הזוג רוזנברג, שהיו ידועים בנטייתם הקומוניסטית, השיג יוליוס רוזנברג מידע על סודות האטום של ארצות הברית מדיוויד גריגלאס, אחיה של אתל רוזנברג, אשר עבד בשנות ה-40 בתחנת מחקר לחקר האטום בלוס אלמוס שבניו מקסיקו.

גרינגלאס נעצר קודם לכן, נשפט ונידון בעסקת טיעון ל-15 שנות מאסר. כתב האישום גרס כי יוליוס ורעייתו העבירו סודות אלו לרוסים, באמצעות שליח לסגן הקונסול הרוסי בניו יורק. אחיה של אתל קיבל מעמד של עד מדינה והעיד נגד השניים. אשתו רות נחקרה אף היא אך לא הוגש נגדה כתב אישום.

בני הזוג רוזנברג ונאשם נוסף - מומחה לאלקטרוניקה בשם מורטון סובול - נאסרו בשנת 1950. במשפטם הורשעו השניים והוצאו להורג בכסא חשמלי ביום שבת ב-19 ביוני 1953 בבית הכלא סינג סינג שבניו יורק. הם הכחישו כל מעורבות ושתקו עד להוצאתם להורג.

במאי 1886 הומצא משקה הקוקה קולה על ידי הדוקטור ג'ון פמברטון, רוקח מאטלנטה שבג'ורג'יה. ב-29 במרץ 1886, רקח פמברטון את הפורמולה בשלושה קומקומים בנחושת בחצר האחורית של ביתו. את הרעיון לשם של המשקה החדש המציא רואה החשבון של פמברטון, פרנק רובינסון.

פמברטון התחיל לעבוד בתחילה על יין קוקה – משקה אלכוהולי מעורבב עם אגוז קולה, עלי קוקה וצמח הדמיאנה הממריץ. מטרת "יין הקוקה הצרפתי של פמברטון" היתה לשכך כאבי ראש ולהרגיע את העצבים. רובינסון הוא שהציע להחליף את שם המשקה ולכתוב על הבקבוק "קוקה קולה" מתוך התמקדות בשני המרכיבים העיקריים של המשקה. את השם הוא כתב באותיות מסולסלות שהפכו עם השנים ללוגו הכה מפורסם.

את המשקה הקל ניתן היה להשיג ב-8 במאי 1886 בבית המרקחת של ג'ייקוב באטלנטה. הפעם הראשונה שקוקה קולה נמכר בבקבוק היתה ב-1894. במהלך מלחמת העולם השניה, הוקמו מפעלי בקבוק של קוקה קולה באירופה, אפריקה והפסיפיק.

ג'ון מייגור (1943 - ) - ראש ממשלת בריטניה לשעבר

ונגליס (1943 - ) - מוזיקאי ומלחין יווני

אל מקפירסון (1964 - ) - דוגמנית צמרת אוסטרלית

רוברט גיבס (1971- ) - דובר הבית הלבן ודובר הקמפיין לשעבר של הנשיא ברק אובמה

עמנואל סוודנבורג (1688 - 1772 ) - פילוסוף ומתמטיקן שבדי

קארל אורף (1895 - 1982 ) - מלחין גרמני