פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ארץ קטנה עם פרווה

      שיירות הגמלים שחלפו בחופים והמשבר הכלכלי של שנות ה-30, לא מנעו מתושבי ת"א להישאר מעודכנים אופנתית. נורית בת-יער בברט באלכסון

      בשנות ה-30 רבות רצו להידמות לאלילות האהבה הקולנועיות ג'ין הרלו, מרלן דיטריך או גרטה גארבו. הגיעו דברים לידי כך שה"ווג" מצא לנכון למתן את הנטייה והזהיר את קוראותיו לא להסתחרר מהשפעת הוליווד ולטפח סגנון אישי במקום להפוך לחיקוי של כוכבות מסך הכסף. בהחלט אפשר היה להבין את מגזין האופנה.

      מאי ווסט, פצצת הסקס ההוליוודית הטיסה תעתיק של גופה העירום בתנוחת הפסל ונוס דה מילו לפריז, כדי שהאופנאית האוונגרדית אלזה סקיאפרלי תוכל לעצב את מחלצותיה במינימום מדידות. סקיאפרלי, מהאופנאיות הבולטות של העשור, שיתפה פעולה עם אמנים סוריאליסטיים כסלוואדור דאלי, השיקה תיק דמוי טלפון, כובעים בצורת בשר כבש, נעל, ואפילו מוח. וכמובן: את הצבע הוורוד-המהמם שהפך לאחד מסימני ההיכר שלה.

      מעצבי תלבושות הסרטים, שהנפיקו גם אופנה משלהם, היו לנותני טון מטלטלים. שמלת הסאטן הלבנה השקופה בעיצוב אדריאן ההוליוודי שלבשה ג'ין הרלו בסרט "Dinner at eight" הפכה לכלי המשחית האולטימטיבי. מרלן דיטריך שיחקה אותה בהפוך על הפוך והוכיחה שגם מקטורנים גבריים גדולים אפשר ללבוש בפתיינות מהפנטת.

      מסיבות קוקטייל בסוודרים

      על חופי תל אביב, כך עולה מתצלומי "העיר הנגלית לעין", עדיין ניתן היה לראות שיירות גמלים מובלות על-ידי נוודים במכנסי שרוואל. עובדה זו בהחלט לא מנעה מתושבי העיר מלהתעדכן בחידושי האופנה. הללו כיכבו בעיתונים ובכללם בעיתון "כלנוע" של נחום איתין, בנם של אהרון ורבקה איתין שנמנו עם 66 משפחות מייסדי העיר, ודודה של אורה ספיר, לימים כתבת האופנה של "לאישה".

      כעולה מספרו של ניסן שור "לרקוד עם דמעות בעיניים" (הוצאת רסלינג), בבתי הקפה של רחובות אלנבי ובן-יהודה נערכו מדי שבוע נשפיות. הללו סיפקו לתל אביביים סיבה ראויה להתלבש במיטב מחלצותיהם כשהם מפזזים לצלילי תזמורות ג'אז. לאופטימיות תרמו גם חבורת "חברה טראסק", ששרו וחוללו ברחובות. אפילו מטוסים פרטיים כבר היו כאן לאנשים. למי בדיוק? שאלה טובה. למרבה הצער, רק לאחר שנרדמה לתרדמת עולמים גיליתי את התצלום בו אימי ניצבת ליד אחד המטוסים הללו בחברת כמה מידידיה, ובהם בעליו.

      עם זאת, תחילת העשור עמדה עדיין בסימן התרסקות בורסת ניו-יורק של 1929. בדי היוקרה נזנחו לטובת הכותנה ששימשה גם את מעצבי בגדי הערב. ובאי מסיבות הקוקטייל ראו גם בסוודרים בגד חגיגי. אז איך זה שדווקא שאל הפרווה הפך ללהיט רותח? מסתבר שדווקא בימים של אי יציבות כלכלית הופכים סמלי-מעמד לנחשקים במיוחד.

      עוד נחשקו - סרטי צוואר דרמטיים, צווארוני "ז'אבו" מסולסלים, רכיסות אלכסניות, נעלי שרוכים שטוחות בסגנון אוקספורד, כובעים גדולים וכומתות ברט שנחבשו באלכסון פיקנטי. את ההדפסים אפיינו משבצות, פסים, ופרחים. והיו גם פרפרים (בשאנל) וכרובים (אצל סקיאפרלי). הגבות היו דקיקות ומעוגלות, וצבע הנשיקות - אדום לוהט.

      הסקסאפיל היה לחלוטין באופנה, הרומנטיקה לגמרי באוויר. ביחד עם זו של יתר העולם גם נשימת העיר הלבנה נעתקה כאשר מלך אנגליה, אדוארד השמיני, ויתר על כס המלכות למען האהבה. האהבה ענתה לשם וואליס סימפסון, אשת חברה אמריקנית, גרושה פעמיים שהפכה בעקבות נישואיה לדוכסית וינדזור.