מפלגת העבודה הפסידה היום למרות ההישג של אהוד ברק. יושב ראש העבודה אנס אמנם את מתנגדיו להיכנס לממשלת נתניהו אבל הנזק נעשה. גם אם לא תתפלג מפלגת העבודה כתוצאה מהעימות החריף, את הנעשה אי אפשר יהיה להשיב.
המרוויח היחיד הוא עופר עיני. יושב ראש ההסתדרות הפך תוך משבר כלכלי קטלני אחד והתרסקות אלקטורלית מוחלטת של ברק, ליושב הראש דה פקטו של מפלגת העבודה. בעידן פוסט קפיטליסטי, הצליח מנהיג העובדים להשתלט על סדר היום של המפלגה והוכיח כי יש מי שיחליף את אהוד ברק כבר בעתיד הקרוב. בעלי חוש הריח הרגיש יכולים לחוש כבר בארומת הנסורת המשכרת שעולה מניסור כיסא היו"ר. מעניין האם אהוד ברק המתוחכם והמתחכם מבין כבר שהחל עידן עיני בעבודה.
פרץ דופק את הראש בקיר
ההישג של עיני אינו דבר של מה בכך. אחרי עמיר פרץ, ספק אם מישהו דמיין זינוק נוסף של יו"ר הסתדרות לכיוון צמרת מפלגת העבודה. מי היה מאמין שיושב ראש של גוף אנכרוניסטי ומשותק יצליח להפיל בקסמו את נתניהו וברק ולשמש דבק כריזמטי בקואליציית המוגבלים פוליטית. קל לדמיין את עמיר פרץ יושב בביתו בשדרות ודופק את הראש בקיר.
עיני יודע היטב שאין לו דבר להרוויח מהליכת מפלגת העבודה לאופוזיציה. הוא גם מבין מצוין שהוא יכול להיות השושבין בקשר בין התעשיינים, העובדים, משרד האוצר ולשכת ראש הממשלה. אם תצליח ישראל לשרוד את המשבר הכלכלי בנזקי אבטלה מצומצמים יחסית, עיני יהיה שם כדי לאסוף את הקרדיט. לא במקרה ניסה אהוד ברק להרגיע את מתנגדיו באמצעות אזכור שמו של עיני, לא במקרה ניסתה שלי יחימוביץ' להתחבר לזועקים בקהל באמצעות מחמאות ליו"ר ההסתדרות. אין כמו פוליטיקאים במצוקה כדי לזהות ווינר בשטח. אין כמו עיני כדי לזהות על רצפת גני התערוכה את ריח הדם של פוליטיקאים פצועים, שזקוקים לגלגל הצלה.