(צילום: רויטרס. עריכת וידאו: גדי וינסטוק)
שרידי בניינים בבלגרד הפכו כיום לאתר תיירות פופולרי בקרב התיירים המגיעים לסרביה, אך בעבור תושבי העיר הם תזכורת מכאיבה למלחמה שהשתוללה במדינה לפני עשור. ב-24 במרץ, נשמעו סירנות ברחבי בלגרד. כוחות נאט"ו החלו להפציץ את יגוסלביה לשעבר מתקפה שנמשכה עד שביתת הנשק ב-10 ביוני. היתה זו הפעם הראשונה מזה 50 שנים שכוחות אירופאים תקפו מדינה אירופאית אחרת.
כוחות המערב הצדיקו את המתקפה הצבאית כניסיון למנוע משבר הומניטרי בחבל קוסובה (אז קוסובו). מועצת הביטחון של האו"ם דרשה מהממשלה היוגוסלבית לסיים את דיכוי האזרחים בקוסובה בעקבות הסכסוך האתני שפרץ באזור. לאחר מתקפה ראשונית על יעדים צבאיים ברחבי סרביה ומונטנגרו, הרחיב נאט"ו את המתקפות האוויריות נגד מתקנים תעשייתיים ותשתיות ופגע באזרחים רבים תוך כדי כך. במהלך 78 ימי המתקפה האווירית הבלתי פוסקת נהרסו בניינים מסחריים, בתי ספר, בתי חולים, כנסיות, מוסדות תרבות ומנזרים. אלפי בתים פרטיים נהרסו גם הם, בעיקר בבלגרד.
ב-17 בפברואר 2008 , הכריז ראש ממשלת קוסובה האשים תאצ'י על עצמאות החבל, לאחר תשע שנים של התקוממות אלבנית, התערבות חיילי נאט"ו לטובתם, סכנת טבח של הכוחות הסרבים בהם, וכמעט חצי מאה תחת ריבונות סרבית. המדינה הבלקנית החדשה להכרה בינלאומית בידי ארה"ב, בריטניה, צרפת וגרמניה, ומדינות אחרות, כאשר רוסיה וסרביה הודיעו כי הן רואות בהכרזה מעשה בלתי חוקי, בתמיכת מדינות כגון ספרד וסין.
במהלך מלחמת העולם השניה, קוסובה הפכה לחלק מאלבניה, שהיתה בשליטת איטליה. היא שוחררה לאחר 1944 והפכה לחבל של סרביה בתוך הפדרציה הדמוקרטית של יגוסלביה. הדיכוי האלים וגירוש האלבנים החל שוב לאחר 1953 כשיוסיפ ברוז טיטו, מנהיג יגוסלביה, הגיע להסכם עם טורקיה לכפות על האלבנים היגוסלבים לעזוב את המדינה לטורקיה.
ב-1974, ממשלת קוסובה הפכה לרפובליקה דה פקטו בתוך הפדרציה. סרבו-קרואטית, אלבנית וטורקית נקבעו כשפות הרשמיות בחבל. מספר האלבנים גדל במהירות מ-75% מכלל האוכלוסיה ל-90%. מספר הסרבים ירד מ-15% ל-8% מכלל האוכלוסיה.
ב-1989, נשיא סרביה סלובודן מילושביץ' הצליח לצמצם את המעמד האוטונומי של קוסובה באופן משמעותי על ידי שימוש בשיטות הפחדה ומהלכים פוליטיים, והחל בדיכוי האוכלוסייה האלבנית. האלבנים הגיבו בהקמת תנועת בדלנית לא אלימה במטרה להשיג עצמאות. ב-1990, הפרלמנט של קוסובה הכריז על קוסובה כרפובליקה של קוסובה. הכרזת העצמאות של קוסובה הוכרה אז רק על ידי אלבניה.
ב-1996, פרצה מלחמת קוסובו, כשצבא הגרילה האלבני, צבא השחרור של קוסובו (KLA ), החל להתנגד לכוחות הביטחון הסרבים והיגוסלבים. עד 1999, כמיליון אלבנים נאלצו לברוח או נמלטו על נפשם מקוסובה. למעלה מ-11 אלף בני אדם נהרגו במלחמה. ב-1999, הושמה קוסובה תחת מנהל זמני של האו"ם. מעל 200 אלף סרבים ברחו מקוסובה כשהכוחות הסרבים עזבו. קוסובה ערכה את הבחירות החופשיות הראשונות בסוף 2001 וכאמור, ב-2008 הוכרזה באופן רשמי כמדינה עצמאית.