היום לפני: קץ לדמוקרטיה בגרמניה

ב-23 במרץ 1983 חשף נשיא ארצות הברית רונלד רייגן תוכנית לפתוח במלחמה גרעינית בחלל. מטרת יוזמת ההגנה האסטרטגית (SDI) היתה להרוס ולשבש את מסלולם של טילים בדרכם לארה"ב. בראיון טלוויזיוני מהבית הלבן אמר רייגן: "איננו מבקשים יתרון צבאי או פוליטי. המטרה היחידה שלנו – אותה כל האנשים חולקים – היא לחפש אחר דרכים להימנע ממלחמה גרעינית". התוכנית נודעה בשם "מלחמת הכוכבים" בעקבות סרטו של ג'ורג' לוקאס.

נשיא ברית המועצות דאז יורי אנדרופוב מתח ביקורת חריפה על התוכנית וטען כי היא מהווה הפרה של אמנת ABM מ-1972. לדבריו, אין הבדל בין ייצור נשק למטרת הגנה או התקפה. הדמוקרטים בארה"ב, כמו גם כמה רפובליקנים, טענו כי היוזמה של רייגן יקרה ומטרתה להסיח את הדעת מכישלונותיו בנושאי פנים.

בתגובה להתנגדות ליוזמה בקונגרס, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה ביטחונית, התעקש הנשיא רייגן כי SDI היא תוכנית למחקר ופיתוח בלבד. עוד אמר הנשיא כי מדיניות דומה בשנות ה-30 גרמה לכך שהדמוקרטים הזניחו את נושא הביטחון וההגנה ולא הצליחו למנוע את מלחמת העולם השניה.

יוזמת SDI סימלה סבב חדש במירוץ החימוש והידרדרות נוספת במערכת היחסים בין ארה"ב וברית המועצות. העלות הכלכלית של תוכנית החלל הסובייטית הכבידה על המדינה ותרמה להתפרקות המשטר בסוף שנות ה-80.

היוזמה נזנחה ב-1993. המחלקה שהוקמה כדי לטפל בה שינתה את שמה לארגון ההגנה מפני טילים בליסטיים.

כשפרצה מלחמת העולם הראשונה ב-1914, הסכים בניטו מוסוליני, אז עורך עיתון וסוציאליסט אדוק, שאסור לאיטליה להתערב. הוא איים להוביל מהפכה של הפרולטריון אם הממשלה האיטלקית תחליט להצטרף למלחמה. עם זאת, מספר חודשים לאחר מכן, שינה מוסוליני במפתיע את עמדותיו ונטש את המפלגה הסוציאליסטית.

בנובמבר 1914, ייסד מוסוליני עיתון חדש בשם Il Popolo d'Italia וארגון שתמך במלחמה בשם Fasci d'Azione Rivoluzionaria. ככל הנראה, הוא קווה שהמלחמה תוביל לקריסת החברה וכתוצאה מכך, לעלייתו לשלטון. מוסוליני נקרא לקרב ונפצע מרימון ב-1917.

התנועה הפשיסטית הפכה לתנועה פוליטית מאורגנת ב-23 במרץ 1919, עם היווסדות "ברית הלוחמים האיטלקית" (Fasci de Combattimento). לאחר שלא ניצח בבחירות באותה שנה, הצליח מוסליני ב-1921 לכבוש מושב בפרלמנט האיטלקי כאיש הימין. התנועה הפשיסטית הקימה יחידות צבאיות שמטרתן להטיל טרור על עמיתיו הסוציאליסטיים לשעבר של מוסוליני.

הממשלה לא התערבה במתרחש. בתמורה לתמיכה של קבוצת תעשיינים וחקלאים, נטש מוסוליני סופית את החלום הסוציאליסטי ואת רעיון מהפכת הפרולטריון. התנועה הפשיסטית חרתה על דגלה עקרונות לאומניים קיצוניים והעלאת ערך המדינה אל מעל לכל ערך אחר. כמו כן, דגל הפשיזם בקידוש "המנהיג", וראה בציות לו ערך עליון.

עם תום מלחמת העולם הראשונה, נכשלו הממשלות הליברליות בראשות ג'ובאני ג'וליטי, איוונואה בונומי ולואיג'י פאקטה לעצור את התפשטות האנרכיזם במדינה, ומוסוליני החליט שהקרקע מוכנה לתפיסת השלטון. הוא ארגן סדרה של הפגנות שהידועה בהן - "המצעד על רומא" שנערך ב-28 באוקטובר 1922 - הביא את המלך ויטוריו אמנואלה השלישי למנות את מוסוליני לראש ממשלה. ב-31 באוקטובר 1922 הפך מוסוליני לראש ממשלת איטליה.

ב-23 במרץ 1933, התכנס הפרלמנט הגרמני (הרייכסטאג) בבית האופרה קרול שבברלין על מנת לדון בהעברת "חוק ההסמכה", שהסמיך את הממשלה לחוקק חוקים לתקופה של ארבע שנים, ובכך ביטל את הממשל הפרלמנטרי, בהעבירו את סמכויות החקיקה מן הפרלמנט לממשלה. משמעותו האמיתית היתה קץ הדמוקרטיה בגרמניה והקמת דיקטטורה חוקית בראשות ראש הממשלה אדולף היטלר.

לחוק קדמה תקופה של גל אלימות, ביוזמת הנאצים, ששיאו היה שריפת הרייכסטאג ב-27 בפברואר 1933. הנאצים הטילו את האשמה על הקומוניסטים ועל רקע הפאניקה מפני ה"איום הקומוניסטי" המתגבר, נראה היה כי החוק שיזם היטלר הכרחי להשבת הסדר במדינה.

ביום ההצבעה הסתערו פלוגות הסער הנאציות על בניין האופרה ואיימו על כל מי שהתכוון להצביע נגד החוק ונגד רצונו של היטלר. היטלר עצמו נשא נאום לפני ההצבעה ובו התחייב להפגין איפוק. "הממשלה תשתמש בסמכויות שיוענקו לה רק במקרים מוגבלים בהן הכרחי יהיה לנקוט באמצעים מיוחדים", הבטיח המנהיג הנאצי לחברי הפרלמנט.

בנוסף הבטיח היטלר להביא לסיום האבטלה ולקדם שלום עם צרפת, בריטניה וברית המועצות. כדי לקיים את כל ההבטחות הללו, טען היטלר כי הוא זקוק לחוק. היטלר נזקק ל-31 קולות של חברי פרלמנט לא-נאציים על מנת להעביר את החוק. הוא קיבל את הקולות ממפלגת המרכז לאחר שהבטיח כי ישיב זכויות בסיסיות, שהתבטלו למעשה עם העברת החוק. בסך הכל, בעד החוק הצביעו 441 צירים, כאשר רק 94 צירי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית התנגדו לו. בראשם עמד אוטו וולס שאף נשא נאום תקיף כנגד החוק: "אנו, הסוציאל-דמוקרטים הגרמנים, מתחייבים בשעה היסטורית זו לשמר את עקרונות הצדק והאנושות, החירות והסוציאליזם. שום חוק הסמכה לא יכול להעניק את הכוח להרוס רעיונות נצחיים".

פנייתו הנרגשת לא נענתה ובהיענותם לדרישת היטלר, ויתרו למעשה המפלגות האחרות בממשלה על כוחן, הביאו לקיצה את חוקת ויימאר הדמוקרטית, ונתנו להיטלר את המשענת החוקית לשלטונו הרודני.

הנסיך פליקס יוסופוב (1887 - 1967 ) - בן דודו של הצאר ניקולאי השני והמתנקש בחיי המיסטיקן רספוטין.

אריך פרום (1900- 1980) - פסיכולוג חברתי, פסיכואנליטיקאי ופילוסוף יהודי ממוצא גרמני. מחבר הספר "אמנות האהבה".

ג'ואן קרופורד (1905 - 1977 ) - כוכבת קולנוע אמריקנית.

אקירה קורוסוואה (1910- 1988 ) - במאי קולנוע נערץ, תסריטאי ומפיק יפני האחראי ליצירות מופת כגון "שבעת הסמוראים" ו"רשומון".

חוזה מנואל ברוסו (1956 - ) - נשיא הנציבות האירופית ופוליטיקאי פורטוזי.

סטנדהל (1783 - 1842) - סופר צרפתי. מחבר הספר "מאדום לשחור".

ג'ולייטה מסינה (1921 - 1994 ) - שחקנית איטלקיה. היתה נשואה לבמאי הקולנוע פדריקו פליני מ-1943 ועד מותו, וכיכבה ברבים מסרטיו.