המטבע משני צדדיו

שרון ובועז ממשיכים להסתחרר, הברמן בקפה השכונתי שומע הכל - סיפור בהמשכים

אפרת גונן
22/03/2009

ירדתי את המדרגות מהקומה של שרון אל דירתי באיטיות, עד שהגעתי לדלת ביתי, סובבתי את מנעול הדלת בכבדות ופיניתי לו דרך להכנס לפניי אך הוא התקשה להרים ראשו מהרצפה, הוא היה שרוך אחריי מושפל, הוא האגו שלי, הפצוע, המעוך והמרוסק.

תכננתי להעביר את יגוני על כוס קפה טובה אך האגו שלי שלח אותי לכיוון מדף האלכוהול, הוצאתי בקבוק ועברתי איתו לסלון, ישבתי ואני מנסה לעודדו, "ישנן צרות גדולות יותר" ניסיתי, אך הוא בשלו העדיף להתעלם מקלישאות העידוד ופנה אל השלב הבא בתוכנית השיקום ברגע, הוא רוצה להתאושש עכשיו ומהר, הושטתי יד לטלפון וחייגתי אל הבלונדינית הכי אמיתית שאני מכיר, נתתי לו לעשות את העבודה והוא דיבר אל ליבה, האגו שלי, הוא יודע לדבר כשצריך, הוא חיפש נחמה ואני נתתי לו לעשות את שלו, היא הגיעה תוך 30 דקות.

היא עמדה בפתח במלוא הדרה, דוגמנית בלונדינית בדיוק כמו בספר, יופי מדוייק וסימטריה מושלמת, האגו שלי חייך אליה ואני הצלחתי להזיז חצי שפה לטובת הפגנת שמחה על בואה, יצא לי חיוך קצת מאולץ, אז האגו שלח אותי בחזרה אל הספה, יותר טוב במצב מאוזן, הוא לחש לי, הוריתי לה להתלוות אלי.

היא שאלה אם הכל בסדר ואם קרה משהו כי "נשמעת לי קצת מוזר בטלפון, כמעט דאגתי" אמרה, רציתי לומר לה כי לא אני קראתי לה לבוא, זה האגו שלי, הוא שבור והיה חייב חיזוקים, "אני בסדר" אמרתי, "אין לך מה לדאוג, רק שתיתי קצת והתעייפתי". היא ליטפה את פניי ונשקה לי ברכות, האגו שלי התעודד קצת אבל זה רק העציב אותי יותר והעצים את תחושת ההחמצה, אלו לא השפתיים שרציתי לנשק הערב, התרחקתי ופניתי אל הבקבוק, שתיתי עוד כוסית והצעתי גם לה ומשם הזיכרון שלי קצת מעורפל, אני רק זוכר שניסיתי לומר לה שהיא נורא מקסימה, אבל יש בחורה בשם שרון, בחור בשם זוהר ועוד טבעת אחת באמצע, שפספסתי את ההזדמנות שלי לאהבת אמת, היא ניסתה להקשיב אך דיי מהר נרדמתי לה על הכתף. בבוקר שרון ראתה אותי יוצא עם הבלונדינית, יותר גרוע מזה כבר לא יכול להיות, חשבתי.

אני מתחיל את היום שלי בדרך כלל בסביבות שבע בבוקר, אני פותח את הבר ומכין את כל מה שצריך לפני שיגיעו ראשוני הלקוחות, אני הברמן של הקפה הפינתי, סביב הבר שלי יש מספר בנייני משרדים ואיתם מספר לא מבוטל של לקוחות קבועים, לרוב הם ממהרים לעבודה כשהם מגיעים, לוקחים את הקפה שלהם וממשיכים הלאה, מלבד כמה בודדים שנשארים לעוד רגע ומשתפים אותי בחוויות היום יום שלהם, בצרות ובשמחות, ואני, אוזן קשבת לכולם, אני משתף פעולה ומשתדל לתת עצות טובות, הכל לטובת לקוח מרוצה. בסופו של יום מצאתי את עצמי בדילמה לא קטנה וקצת היססתי אם לנקוט במהלך, האזנתי לסיפורים של שניים מהלקוחות הקבועים שלי, אבל קרה הדבר והאזנתי לאותו הסיפור משני צדדי המטבע. בועז הגיע ראשון, עוד מהרגע בו נכנס לקפה הבנתי שמשהו חריג קרה, הוא נראה תשוש וקצת מרושל, ניכר היה כי הוא עבר לילה לא קל, הוא ניגש וביקש קפה חזק במיוחד עם שתי כוסות מים, התחלתי להבין במה מדובר, הוא לא מיהר לעבודה אלא נשאר איתי כמה רגעים ושיתף אותי במאורעות ליל אמש.

הגעתי לעבודה קצת באיחור, הבוסית ראתה אותי נכנסת למשרד ושלחה לי מבט שואל אך המבט ששלחתי לה בחזרה הורה לה להניח לי לעת עתה, באופן מפתיע היא הראתה סימנים של הבנה ולא נזפה בי אלא קראה לי אליה למשרד ורק שאלה אם הכל בסדר, "את נראית לי קצת חיוורת שרוני, הכל בסדר?" היא שאלה, "יעבור" השבתי לה ופניתי לעבודתי, רציתי רק לשכוח וכמה שיותר מהר.

הסיבה העיקרית לעיכוב היתה העובדה כי נשארתי קצת יותר זמן מהרגיל בקפה הפינתי הסמוך לעבודה, בניגוד להרגלי ניגשתי לקפה עוד טרם כניסתי למשרד, הברמן החביב משרת בין היתר גם כסוג של איש סוד שלי לעת מצוא ובאותו בוקר הייתי חייבת לשתף אותו בחוויות ליל אמש. הוא היה הראשון לשמוע על סחרור ההתרחשויות והמערבולות הרגשיות שנקלעתי בתוכן, הוא הקשיב לי בדריכות והנהן אחרי כל סימן שאלה שהפניתי אליו, על ביש מזלי ועל תעתועי הזמנים בחיי, "אין סדר בזמנים" יבבתי, "אין צדק בעולם" המשכתי והוא הנהן והקשיב, "אתה חושב שיש דרך חזרה?" שאלתי, הוא היסס והשיב, "תני לי לחזור אלייך עם זה אוקיי?".


efratcoffee@walla.com

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully