אפרופו אורגני

חודש מרץ זה הזמן להתחיל להתארגן על גינת הירק הקיצית. גן ירק הוא עסק המשתנה תדיר עם עונות השנה. העונות העסוקות של גן הירק הן עונות המעבר, אביב וסתיו. בשאר השנה לא נותר, לרוב, אלא לעשב מעט, לקטוף וללקט בזמן, להתבשם ולהתענג.

בקיץ חשובה במיוחד מערכת השקיה בטפטוף, בלעדיה חבל על הזמן וגם על המים. רק הטפטוף איטי ומבוקר מאפשר למים לחדור לעומק האדמה לאט. הוא גורם לצמחים לפתח שורשי עומק חסונים. השקיה מרובה בצינור יוצרת סחף ובליה של האדמה ולעיתים קרובות אינה מגיעה ליעדה וגורמת ליצירת שורשים שטוחים וחלשים. כמו כן, הרטבת עלי הצמחים בחום הקיץ גורמת לפטריות ומחלות.

"ירקות" הם בעצם חלקים רבים ושונים של הצמח: שורשים, גבעולים, פירות, עלים, פרחים וניצנים. ירקות הקיץ הם בעיקר פירות. רבים מהם צמחים גדולים למדי, לכן מומלץ לזרוע אותם במנבטות או בכוסיות של שתילים שאולי יש בבית ושאפשר למצוא בחינם במשתלות. כשהשתילים מגיעים לגודל של סנטימטרים אחדים, מעבירים אותם לגינה תוך הקפדה על מרחקים סדירים ביניהם. צמחים צפופים מדי יניבו יבול עלוב ויהיו חולניים וחלשים. ירקות הקיץ הם: מלפפונים, דלעות, קישואים, עגבניות, פלפלים, חצילים, שעועיות שונות, תירס, בזיליקום ועוד.

רבים סבורים שכשניגשים לעשות גינה, הפעילות הראשונה שיש לבצע היא הפיכה מאסיבית במעדר של כל שטח הגינה לעומק. בפועל, זה נדרש רק אם שטח האדמה הוכיח את עצמו כבעייתי במיוחד, רמוס ומהודק בעקבות נסיעה של כלי רכב או דריכה של שנים, דל מאד בחומרי הזנה וכדומה. אדמה שבאופן כללי נראית בריאה, שמדי חורף צומחים בה צמחים שונים ומגוונים (צמחיה אחידה מאד עשויה להעיד על פגיעה), אין שום צורך להפוך כך - זו עבודה קשה ומיותרת, הפוגעת באוכלוסיות השילשולים והמיקרואורגניזמים הטובות, מקלקלת את הריבוד הטבעי והבריא של האדמה וגורמת לנו להרגיש שלהכין גינה זה בהכרח המון זיעה ועמל ולדחות את זה שוב לשנה הבאה.

באדמה בריאה חופרים גומות קטנות בצמוד לטפטפות שבצינור ההשקיה ומטמינים את הקומפוסט עבור כל שתיל לחוד, עבודה קלה ופשוטה, שכדאי לבצע כשהאדמה לחה מעט, במצב כזה כף שתילה קטנה תספיק. יש שפע של הדרכה ברשת, למשל באתר המצוין "הגינה האורגנית". כל גנן ירק מתחיל חש מעט בלבול וחוסר בטחון בהתחלה ורק הניסיון משנה זאת. צריך פשוט להתחיל וללמוד עם הזמן. יש כמה ירקות קיציים פשוטים במיוחד לגידול, מרשימים ומתגמלים במיוחד, המתאימים לחיזוק בטחונו של גנן הירקות המתחיל. הנה כמה מהם.

את השעועית הזאת שאפשר למצוא כמעט בכל סופר, לבנה קטנה עם מין "עין" שחורה במרכזה. קונים חבילה וזורעים ישירות באדמה לחה במרחק של כחמישה עשר ס"מ בין זרע לזרע, בצמוד לגדר רשת מכוערת שרוצים להסתיר, למשל, או לסורגים או לקיר שנמתחו עליו חוטים או רשת למטפסים. הלוביה היא מטפס חד שנתי חסון ומהיר צימוח. כמעט בלתי אפשרי להיכשל אתה. היא מניבה תרמילים גליליים ירוקים כהים בכמויות עצומות, בריאים וטעימים מאד בכל תבשיל ומרק. הצמח יכול להגיע בתנאים טובים לגובה של שני מטרים ויותר, לכסות קיר שלם למשך כל הקיץ ולהמשיך להראות טוב ולהניב אל תוך החורף.

הבטטה מתאימה ומומלצת במיוחד עבור המתגוררים באזורים בהם האדמה חולית וקלה. באזור החוף למשל. אדמה כזו, שהיא בעייתית עבור גידולים רבים אחרים, נהדרת לגידול בטטות. שוב, קונים בסופר כמה בטטות קטנות ומנביטים אותם בצנצנת כמו שכל הדודות עושות תמיד על אדן החלון במטבח. כשיש כבר עלים אחדים, מכינים בגינה תלולית נאה של אדמה חולית קלה מעורבת בהרבה קומפוסט ומושקית בטפטפות. תחת חור הטפטפת טומנים את הפקעת כולה עם העלים בחוץ. התוצאה המהירה והמרשימה היא שטיח מאסיבי של צימוח משתרע. עלי לב עדינים ויפים ופרחים גדולים, סגולים בהירים. הבטטה חסונה ושתלטנית. מתאימה רק כגידול "סולו", באזור משלה. בסתיו חופרים ומוציאים מאותו מקום שטמנו בו פקעת אחת, צרור פקעות חדשות, שצורתן לעיתים משונה וגודלן לעיתים מפלצתי, אך איכותן וטעמן משובחים.

בשם הזה מכנים את הגידול המשותף, על אותו שטח, של תירס, שעועיות ודלועיים. השיטה חוסכת בשטח ובמים, וגורמת להגברת והשבחת היבול של כל סוג. כך מחקה שיטת הפרמקלצ'ר את הסימביוזה הנפוצה כל כך בעולם הצומח בטבע. תחילה מנביטים את התירס בכוסיות או באדמה. (מומלץ לקנות את הזרעים במשתלות בכפרים ערביים, שם, בעבור אותו מחיר תקבלו כמות זרעים מכובדת, בניגוד לקמצוץ המגוחך בכל מיני אריזות גרמניות מהודרות ויקרות). כשנבטי התירס מגיעים לגובה של סנטימטרים אחדים, שותלים אותם בזוגות, אחד בכל צד של חור הטפטפת. כל טפטפת רביעית משאירים ריקה. כעת זורעים ליד כל שתיל תירס שניים שלושה זרעים של אחת מהשעועיות הקייציות, כגון הלוביה שהוזכרה מעלה, שעועית תאילנדית מנומרת, שעועית שחורה ועוד. בכל חור טפטפת רביעי שותלים דלוע כלשהו: מלון, אבטיח, דלעת או מלפפון.

התירס משמש כן טיפוס עבור השעועית, שמספקת לו, בתורה, חנקן שהיא יודעת לאגור בשורשיה. על האדמה, שעודנה חשופה, משתרעים הדלועיים. נוצר סבך פראי ומעורבב, פורה להפליא, שכל כולו ירקות. כך קיבלנו שלושה יבולים שונים מאותו שטח, הניסיון הראה לי פעמים רבות שזה מצליח יופי, שהם עושים רק טוב זה לזה, ושתירס צעיר, טרי טרי, ישר מגינה, ללא בישול, הוא אחד הממתקים הבלעדיים, השמורים רק עבור מי שעושה זאת בעצמו. התוצאה יפה לפחות כמו שיחי נוי פורחים, אך מועילה, בת קיימא וחסכונית יותר מהם. בהצלחה.