ראש בראש: לנקום באסירים הפלסטינים?

גם אם תנאי המאסר של האסירים הביטחוניים בישראל גוייסו בציניות אולמרטית טיפוסית לספין כישלון המו"מ על גלעד שליט, אין זה אומר שלא מדובר בחרפה. בתי המלון עם סורגים שמפעילה ישראל עבור האסירים הביטחוניים היו בושה לפני חטיפת גלעד שליט, ממשיכים לפעול במקביל וסביר להניח שימשיכו להתנהל גם אחרי ששליט יחזור לביתו במצפה הילה.


דוגמאות יש למכביר. מנתוני השב"ס עולה כי במחצית הראשונה של שנת 2006 העבירה הרשות הפלסטינית לאסירים הביטחוניים בבתי הכלא בישראל 17 מיליון שקלים בפורמט של משכורות חודשיות עבור שירותי קנטינה וצרכי כלא נוספים. המומים? חכו לנתון הבא. באותה שנה הצליח השב"ס להחרים 1000 (!) מכשירים סלולריים בתאים של האסירים הביטחוניים. ניתן רק לשער כמה מכשירים לא מצליחים כוחות הביטחון לחשוף ואילו פקודות טרור יוצאות מבתי הכלא היישר לתאי הטרור הפועלים בשטח.


במערכת הביטחון בישראל לא מסתירים את הסינכרון המלא בין המנהיגים בבתי הכלא ובין הדרגים הביצועיים בחוץ. אין מדינה חפצת חיים בעולם המערבי שהייתה מאפשרת חממת טרור על חשבון משלם המסים רק בשם מדיניות ענישה הומנית לכאורה.


צריך להגיד את האמת והיא קשה וכואבת. ישראל בכלל והשב"ס בפרט פוחדים פחד מוות מרבבת האסירים הביטחוניים הכלואים. בשם השקט היחסי במתקני הכליאה של השב"ס נפתחו הרגליים לשפגט משפיל שאין בינו ובין גזר הדין שהטיל בית המשפט דבר וחצי דבר.


מגוחך לחשוב שאפשר להשוות בין תנאי מאסר של חטוף על ידי ארגון טרור ובין תנאי מאסר של אסירים שפוטים במדינה דמוקרטית. אך חובה על ישראל להשוות בין תנאי מאסר של אסירים פליליים ובין אסירים ביטחוניים. שוויון בפני החוק אמור להתקיים גם בתוך בתי הכלא. הגיע הזמן לעשות סדר ולשים סוף לבושה.

בימים האחרונים אני שומע שוב ברדיו את הקול המוכר של מר קונסנזוס. למען האמת, קצת התגעגעתי. אחרי הכל, כבר חלפו שבועות ארוכים מאז שמעתי את קולו לאחרונה, בתחילת מבצע עופרת יצוקה. אז קרא מר קונסנזוס, שר לשעבר או אלוף במילואים בשנות ה-60 לחייו, להיכנס בהם בכל הכוח. זה מה שהוא עשה גם לפני שנתיים ומחצה, במלחמת לבנון השניה. איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים. על אף שמר קונסנזוס הוא טיפוס בלתי נסבל, אני דווקא מחבב אותו, כי הוא מסייע לי לחדד את דעותיי. כשהוא חושב משהו, אני חושב בדיוק ההפך. ההיסטוריה מוכיחה שמר קונסנזוס כמעט תמיד טועה.


בשבוע האחרון קורא מר קונסנזוס להחמרת תנאי הכליאה של העצירים הפלסטינים. כך פועל ההיגיון העקום שלו: אם נפגיז את הפלסטינים ונהרוג בהם, הם בטוח ייכנעו; אם יישללו מהעצירים הפלסטינים ביקורים של הצלב האדום ובני משפחה, עיתונים ושיחות טלפון, חאלד משעל יורה לפקודיו בעזה לשחרר מיד את גלעד שליט. כן, בטח.


הבעיה עם ההיגיון של אדון קונסנזוס היא שהוא עיוור לדרך המחשבה של אויבינו. הוא פועל מהבטן, הבטן הישראלית, שדורשת נקמה מתמדת על כל מה שהפלסטינים מעוללים לנו. התגובות מהבטן גורמות לנו לאבד, לאט אבל בטוח, את מה שכונה בעבר "היתרון האנושי". קודם אנחנו יורים בלי הבחנה על אזרחים, ועכשיו מבקשים ממפקדי הכלא לפעול כמו אחמד ג'עברי, מפקד הזרוע הצבאית של החמאס.


כיוון שמר קונסנזוס נכשל פעם אחר פעם בקריאת המציאות, הייתי מצפה מממשלת ישראל שתפעל מהראש ולא מהבטן. הראש צריך לומר דבר אחד: להחמרת תנאי הכליאה של העצירים הפלסטינים לא תהיה כל השפעה על גורלו של גלעד שליט. יתרה מכך, צעד כזה רק יעמיק את התהום שפעורה בינינו לבין החמאס. הבעיה היא שזו ציפייה קצת מוגזמת מראש הממשלה הנוכחי. כל פעולותיו מעידות שמר קונסנזוס זה בעצם הוא. לכן הוא טועה לאורך כל כהונתו, ממש עד הרגע האחרון.