מלחמה בחמאס במקביל לעסקת שליט

לפני חודשיים, ערב סיומו המוקדם מדי של מבצע "עופרת יצוקה", היה חמאס על סף קריסת מערכותיו הצבאיות וקרוב מאוד לאיבוד הלגיטימציה השלטונית ברצועת עזה. היום, בעקבות התנהלות חובבנית שלא לומר חסרת אחריות של ממשלת ישראל, החזיר לעצמו החמאס את סמכותו השלטונית ואת המוטיבציה להתעצמות צבאית מחודשת.

בחודשיים האחרונים "השכילה" ממשלת ישראל למחוק את כל הקווים האדומים שהיא עצמה סימנה עת הגדירה מטרות ונתנה אישור יציאה למבצע "עופרת יצוקה". נכונות הממשלה לצאת למבצע יצרה את ההזדמנות לחזק את יכולת ההרתעה של מדינת ישראל. נחישותם של כוחות הביטחון, ההפתעה שבעוצמת הכוח שהופעל ומיעוט הנפגעים בצידנו, נתנו בידי המדינאים את הכלים להעמיד בפני חמאס הסכם להפסקת אש ארוך טווח בתנאים נוחים למדינת ישראל. הצורך של מנהיגי חמאס לצאת מהמבצע ומהמקלטים העמוקים כשהם מוכים אך לא מובסים, נתן בידי הממשלה את נקודת המפתח לשחרורו של גלעד שליט תמורת שחרור אסירי החמאס הכלואים בישראל.

עוד לא יבש הרוק על שפתיו של הנשיא האמריקני בטכס ההשבעה, שבעטיו נקבע סיומו המוקדם של המבצע, ורקטות ראשונות הרעידו את לב ילדי "עוטף עזה" ומטענים מתפוצצים הפילו חללים בצד הישראלי של גדר ההפרדה. תגובותינו חסרות התכלית והנחישות, מאז ועד היום, הוכיחו לחמאס כי הקווים האדומים הם בעצם קווים וורודים. במקביל להמשך הירי ומשהחל המשא ומתן בתיווך מצרים לקביעת מתכונת להסכם הפסקת אש, בחרה ישראל להמשיך ולהזין את שוכני המנהרות והמרתפים במיטב הסחורות ההומניטאריות ובמזוודות עמוסות לעייפה במרשרשים ירוקים. היענותנו לתרגילי משיכת הזמן של החמאס הוכיחו לו כי הוורוד הופך לבן ושקוף.

בנקודה זו החליטה ממשלת ישראל החלטה אמיצה שהיה בכוחה לשנות את נקודת המשען של היחסים העתידיים. הממשלה קשרה את גורלו של גלעד שליט בהמשך הדיונים על מתכונת הפסקת האש. כאן, בנקודה זו יכלה הממשלה להחזיר את הקווים האדומים לצבעם המקורי, אילו רק הייתה משכילה להבין כי החמאס צובר את כוח המיקוח שלו מההססנות שלנו. בנקודת זמן זו הייתה צריכה הממשלה להגיב על כל אירוע אש כאילו היה אירוע רב נפגעים, לעצור את פתיחת המעברים ולהודיע על נכונותנו לשלם את מחיר החזרתו של גלעד הביתה.

אילו היו נבחרנו מנהלים משא ומתן עם החמאס כפי שהם מנהלים משא ומתן לשותפות קואליציונית היינו ככל הנראה "משכיבים" את החמאס בנוק-אאוט בסיבוב הראשון. אך למרבה הצער, המציאות טופחת על פנינו ובמשא ומתן האמיתי אנחנו מאבדים ריכוז, שוכחים את הגניוס היהודי וממהרים "להשליך את המגבת" לזירה לפני השבירה. שערו בנפשכם מה היה קורה אילו היינו מגיבים כראוי לאירועי האש ולפיגועים ובמקביל במקום לשחרר 450 אסירים היינו משחררים 4,500 מהם לתוככי רצועת עזה. החמאס היה נאלץ לחפש משרות ל"גיבורי הכלא", לשלם להם משכורות, לשכן אותם בבתיהם ולשקם אותם במו ידיהם. לי אין ספק, זהו חלומם הרע של איסמעיל הניה ושל מפקד צבא חמאס אחמד ג'עברי.

ממשלת ישראל בפעם המי יודע כמה לא ידעה לנצל את שעת הכושר ולעצב מציאות המורכבת משרשרת של תגובות הקשורות זו לזו, והעדיפה בשל צרות מוחין להתעסק בכל חוליה בנפרד. מי שלא מבין כי יש קשר הדוק בין התגובה לירי רקטה לכוח המיקוח לשחרורו של גלעד לא מבין את הבסיס לניהול תהליך של משא ומתן בכלל ובמזרח התיכון בפרט. אילו השכילה ממשלת ישראל להגן על הקווים האדומים שלה, שאלת המחיר לא הייתה רלוונטית.

מדינת ישראל לא יכולה להתנהל לפי רצונה של משפחת שליט. מדינת ישראל גם לא יכולה להגיב על פי עוצמת הכאב של המשפחות נפגעות פעולות הטרור. האינטרס העליון של מדינת ישראל שמלווה אותנו מאז ומתמיד הוא קדושת החיים. בשם אינטרס זה הוקמה מדינת ישראל, בשל אינטרס זה יצאנו למלחמות והחלפנו שבויים עם מדינות עוינות ובשל אינטרס זה עלינו להחזיר את גלעד הביתה, להכות בחמאס ובמנהיגיו על כל אחת מפעולות הטרור שלו, ולעודד שלום תוך וויתורים לכל מי שיכיר בזכות קיומנו בארץ ישראל. זו הדרך היחידה לנהל מדיניות ברורה ולהוביל משא ומתן לסיום מוצלח. זו הדרך היחידה בה העולם יבין כמה חשובה הצלת נפש אחת לעם היושב בישראל.