"יש לנו נשיא והוא מקרית מלאכי"

מאת לירון מרוז

"יש אלוהים והנשיא מקרית מלאכי" קרא דוד בן ישי, בעל קיוסק במרכז העיירה הדרומית, תוך כדי חיבוק תמונה משותפת, עם הנשיא הנבחר משה קצב, עם היוודע התוצאות הדרמטיות של הבחירות לנשיאות. "אבל רק שלא ישכח אותנו עכשיו בקריית מלאכי", מיהרה להוסיף דבורה אשתו".

קריית מלאכי לא לבשה חג ביום הבחירות לנשיאות, היום בו ניתן סיכוי לתושב העיירה הדרומית קשת היום להיות האזרח מספר 1 בארץ. אולי זה החום הכבד שהבריח את האנשים לבתיהם, אולי זה הסיכוי הקלוש לבחירתו של קצב שהשאיר את העיר באדישות כללית.

מכשירי הרדיו והטלוויזיה מכוונים על השידור מהכנסת, אבל רק ברקע, כמעט אף אחד אינו מרותק אליהם. "אנשים מחפשים כאן פת לחם. מעניין אותם לגמור את החודש, אכפת להם מי יהיה נשיא?" אומר דוד לוי, המתגורר בעיר 45 שנה. בניגוד לרוב המכריע של האנשים לוי תומך דווקא במועמדותו של פרס. "אני חושב שפרס זה יותר טוב למדינה. אני רוצה אדם שייצג את כל העם ולא תומך במישהו בגלל שהוא מהעיר שלי".

אבל לוי, כאמור, נמצא במיעוט. הרוב המכריע של מי שבכל זאת מתעניינים במתרחש בכנסת, תומכים במועמדות של בן עירם. "קצב יותר מדבר אל העם ויש לו הרבה מה לתת גם לחילוניים. הוא לא פרובוקטור ויסתדר בכל מצב", אומרים אלו שהתקבצו בקיוסק של בן ישי.

עם זאת, בצד התמיכה המוחלטת בקצב, ניכרת הערכה רבה לפרס, על אף שייכותו ל"אליטה האשכנזית" . "פרס הוא אידאולוג, אין שני לו אבל הוא פשוט בחור בלי מזל", אומר בן ישי וכאילו חוזה את שעתיד לקרות.

עם היוודע התוצאות המפתיעות משתנה מצב הרוח בקיוסק של בן ישי. "יש לי צמרמורת" צועקת דבורה כשהיא כמעט בוכה וממהרת להוסיף "גם על פרס כואב, אי אפשר ששניהם יהיו נשיאים?". זכייתו של קצב מוצאת את הבודדים שנוכחים במקום רוקדים משמחה, בעיקר למול מצלמות הטלוויזיה. תוך מספר דקות זורמים למקום תושבים נוספים ופה ושם נשמעות אפילו צפירות ממכוניות עוברות.

אך השמחה היא רגעית ועם התפזרותם של אמצעי התקשורת מתפזרים לכל עבר גם החוגגים והשקט והאדישות חוזרים לרחובות. מסתבר שאפילו הבחרותו של יקיר העיר לנשיא לא מצליחה לנצח את קשיי היומיום.