כמעט מאז קום המדינה, משרד התחבורה היה הכי פחות נחשק בממשלת ישראל. ב-12 השנים האחרונות, לא פחות מעשרה שרי תחבורה נכנסו ויצאו מהמשרד. שאול מופז, שר התחבורה היוצא, רשם לזכותו שיא בין כתלי המשרד והחזיק בו מעמד שלוש שנים. אחרי הכל, מי ירצה תיק שלחובתו נרשמים מדי שנה 500 הרוגים בכבישים?
הבעיה המרכזית בתחלופה המהירה של חובשי הכובעים היא צרות האופקים והיעדר חזון ויכולת אמיתית לנתח את הגורמים לחוליים הרעים בתחבורה הישראלית והצעת דרך או פיתרון ארוכי טווח. בייאושם ובפזיזותם, שרי תחבורה רבים זעקו חמס ושלחו שוב ושוב את אביריה הכחולים של משטרת התנועה אל הכבישים כדי לכלות זעמם בנהג הישראלי, במטרה לתקן את דרכיו. כולם גילו כי מילוי דו"חות לא מונע את ההרוגים בכבישים, אלא רק מגדיל משמעותית את קופת המדינה. חליבת הכסף מהנהגים הפכה, כך נראה, למטרה המרכזית של שרי התחבורה.
גופים רבים ושונים פועלים בישראל כנגד תאונות הדרכים, אך רק מקצתם משלבים ידיים. כדי לגרום לשינוי של ממש במציאות התאונות, צריכים כל הגופים לאחד כוחות ולעבוד בתיאום מלא, כאשר שר התחבורה הוא המנצח הבלעדי על המקהלה. רק רצוי שהשר החדש, בניגוד למופז, לא יהיה עוד גנרל הרואה בנהגי ישראל כטרוריסטים שיש לסכל באופן ממוקד.
האדם הראוי לשאת בתואר חייב לגדול בתוך מערכת התחבורה ולהיות איש מקצוע שמסוגל לראות את תמונת התחבורה בכללותה. רק כך יוכל השר לחלק נכון את מיליארדי השקלים שמוקצים לו מדי שנה ולהתפנות לתכנון משימות ארוכות טווח לריענון התחבורה הישראלית: הרכבת הקלה, טיפול בתשתיות הכבישים, החדרת לימוד יסודות התחבורה כבר מגיל צעיר, טיפול נאות בנהגים חדשים וצעירים והעלאת המודעות לבטיחות בדרכים לרמה הלאומית.
בנוסף למשימות אלה, גם הרחבת היריעה אל התחומים הבאים תסייע מאוד: העלאת רמת הבטיחות הבסיסית של כלי הרכב המיובאים לישראל על ידי ביסוס סטנדרטים קשיחים, קידום החוק לספורט המוטורי והידוק הפיקוח על פעילות מכוני הרישוי. למרות הדברים הללו, גם לאכיפה יש מקום בתמהיל, אך זו צריכה לשנות כיוון ממערכת ענישה סתמית למערכת מונעת, כזו שלא מאפשרת לנהגים שיכורים לשבת מאחורי ההגה וכזו שמהדקת מאוד את מרחב התנועה של עברייני תנועה כבדים ומועדים. כך שהמשימות כבדות והאתגר עצום. יש מתנדבים?
משרד עם 500 הרוגים
31.3.2009 / 11:08