(צילום: רויטרס. עריכת וידאו: רן צימט)
במרץ 1959, בשעה שחיילים סינים דיכאו בברוטליות ניסיונות להתקוממות בטיבט, טנזין גיאטסו, הדלאי לאמה ה-14, נמלט להודו. הוא היה אז גבר צעיר, בשנות ה-20 לחייו, ועתידו נראה לוט בערפל. מעט מאוד מדינות באותה תקופה הסכימו לצדד בעמדתו בפומבי ולגנות את פעולותיה של סין. הוא ניצב בפני משימה קשה - להגן על הטיבטים והמסורת שלהם.
עם זאת, למרות 50 שנות גלות, מנהיגה הרוחני של טיבט הצליח לפרוץ מעבר לגבולות הקהילה שלו והוא כעת מוכר כאחד המנהיגים הדתיים המובילים בעולם. הוא זכה בפרס נובל לשלום בשנת 1989 על הנהגת אופוזיציה לא אלימה (סאטיאגרהא) נגד השלטון הסיני בטיבט, בחיפוש אחר עצמאות. אך בייג'ינג ממשיכה לראות בו פלגן, למרות שהצהיר פעמים רבות כי מטרתו היא להביא לטיבט אוטונומיה ולא עצמאות.
הדלאי לאמה (משמעות התואר היא "אוקיינוס של חוכמה") הצליח להפוך את התמיכה בדרישה לעצמאות טיבט לאחד הקונצנזוסים הגדולים בסדר היום העולמי. הוא עשה זאת למרות, ואולי אף בזכות, גישת אי האלימות בה הוא דבק בקנאות. מיהו אותו ישיש חביב, עליו אמרה הוועדה שמעניקה את פרס נובל כי "טבעי יהיה להשוות אותו למהטמה גנדי, אחד מרודפי השלום הגדולים ביותר של המאה הנוכחית"?
סומן כיורש בגיל שנתיים
הדאלי לאמה ה-14 נולד ב-6 ביולי 1935 בכפר קטן, סמוך לגבולה הנוכחי של טיבט. הוריו, שהעניקו לו את השם להמו דהונדוב, היו חקלאים. כשהיה בן שנתיים, משלחת רשמית של נזירים בודהיסטים הכריזה כי הוא ממשיך דרכו של 13 הדלאי לאמה הקודמים, והוא הוכתר לתפקיד עוד לפני שמלאו לו ארבע שנים. הוא התחנך במנזר והמשיך בלימודיו עד שקיבל את תואר הגסה לאהראמפה, המקביל לדוקטורט בפילוסופיה בודהיסטית.
בשנת 1950, כשמלאו לו 15, כוחותיו של מאו טסה טונג, ששנה קודם לכן תפס את השלטון בסין, צעדו לתוך טיבט ומחצו ללא קושי את ההתנגדות הזעומה של הצבא הטיבטי דל האמצעים. בשעה שהחיילים הסינים זרמו לתוך טיבט, הדלאי לאמה קיבל את תואר ראש המדינה הטיבטית.
במאי 1951, ניסחה סין מסמך בן 17 עקרונות, שלמעשה נתן לגיטימציה לסיפוח טיבט לסין. כשבשנת 1959 הטיבטים יצאו לרחובות בדרישה לשים קץ לכיבוש הסיני. הסינים דיכאו את ההתקוממות, שנתמכה על ידי ה-CIA האמריקאי, באלימות ואלפי מפגינים נהרגו. הדלאי לאמה נמלט להודו ברגל והתיישב לבסוף בדראמסלה, בצפון המדינה, שכיום היא ביתה של ממשלת טיבט הגולה. כ-80 אלף טיבטים הלכו בעקבות הדלאי לאמה, ורובם התיישבו באותו איזור.
דרך הביניים: שלטון עצמי תחת ריבונות סינית
בגלות, הדלאי לאמה החל במשימת ניסיון שימור התרבות של העם הטיבטי והפצת מצוקתם בכל רחבי העולם. הוא פנה לאו"ם ושיכנע את העצרת הכללית לאמץ שורה של החלטות בשנים 1959, 1961 ו-1965, הקוראות להגנה על העם הטיבטי. הוא נפגש עם מנהיגים פוליטיים ודתיים מכל רחבי העולם, בהם גם מנהיג הזרם הקתולי, האפיפיור. הדלאי לאמה החליט לאמץ דרך ביניים על מנת לפתור את הסטטוס הבעייתי של טיבט שלטון עצמי, אוטונומיה, תחת ריבונות סין.
ב-1987, במהלך הפגנות בלהאסה נגד הגירה המונית של סינים לשטח טיבט, הדלאי לאמה הציע תכנית בת חמישה שלבים, בה הוא קרא להפיכתה של טיבט לשטח של שלום. הוא מעולם לא שינה את עמדתו לפתרון ללא שימוש באלימות ובשנת 1989 זכה בפרס נובל לשלום. ועדת הפרס שיבחה את מדיניותו וכינתה אותה "יוצאת דופן במיוחד לאור סבלו של העם הטיבטי".
למרות חילוקי הדעות ביניהם, הדלאי לאמה המשיך בניסיונות לקיים דיאלוג עם בייג'ינג. בשנת 1993 החלו שיחות בין הצדדים שנפסקו לתקופה של כמעט עשור. השיחות חודשו רק בשנת 2002 והן מתקיימות מדי פעם, ללא כל התקדמות ממשית.
לפני שנה הפכו הפגנות שנערכו על ידי נזירים טיבטים בלהאסה למהומות נגד השלטונות הסיניים. המחאה הלכה וגברה ככל שהתקרבו המשחקים האולימפיים, שנערכו בבייג'ינג באוגוסט. הטיבטים מחו על כך שסין זוכה לארח את האולימפיאדה, למרות הכיבוש הנוגד לרוח האולימפית. סין האשימה את הדלאי לאמה במצב, אך הוא הכחיש כל קשר לארגון המהומות, בהן נהרגו 19 בני אדם.