פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      דעה: הקורבנות האמיתיים של מפעל עוף העמק

      לכל אדם מגיעה הזכות להתפרנס בכבוד, אבל כשמדובר במפעל לשחיטת יצורים חיים, חשוב להזכיר שיש עוד קורבנות בסיפור

      מפעל עוף העמק ייסגר, כך דווח היום. הזעקה של העובדים מהיישוב הקטן רמת ישי נשמעת בכל הארץ. הם זועקים שהם קורבנות. "לא ניתן שישחטו אותנו כפי ששחטנו תרנגולות מדי יום במפעל", אמר אחד העובדים. ייתכן שהעובדים הם קורבנות של המצב הכלכלי, אך אל לנו לשכוח את הקורבנות האחרים במפעל הזה.

      השחיטה היא האפיזודה האחרונה בחיי התרנגולים שאיש לא נותן עליהם את הדעת, כאשר העוף נמצא על שולחננו בארוחת הצוהריים. אין ספק שאם תשאלו את העובדים של עוף העמק באיזה צד של הסכין הם מעדיפים להיות, הם יענו לכם פה אחד, שהם מעדיפים להיות בצד שבו הם נמצאים היום – גם אם זה כולל פיטורים המוניים. כשחושבים על זה, המצב אבסורדי: אנשים שהעבודה שלהם היא לקיחת החיים מיצורים חיים ומרגישים, מתלוננים על לקיחת הפרנסה שלהם? האם זה צדק פואטי, או שבעצם יש בסיס לטענות?

      לכל אדם מגיע להתפרנס בכבוד. גזלת הפרנסה מבני אדם, לטובת תאגידי ענק שישתלטו על הרווחים לאחר סגירתה של המשחטה, היא בלתי מוסרית. אבל מה, בעצם, כן מוסרי בכל הסיפור הזה? הפרנסה של בני אדם אינה ערך עליון, ויש דברים חשובים ממנה. כשמדובר בעיסוקים בלתי חוקיים ובלתי מוסריים כגון סחר בעבדים, סרסרות בזנות, סחר בסמים, רובנו ככולנו מבקשים לחסל עיסוקים אלה, גם אם המשמעות של זה היא לגזול את פרנסתם של האנשים העוסקים בהם. אך מה נאמר על אדם שהתפרנס כל חייו מהרג של יצורים חסרי ישע, גם אם הדבר חוקי ומקובל?

      האחריות המוסרית היא, כנראה, לא על העובדים. בכל שנה בישראל, מעל 150 מיליון תרנגולים מוצאים את מותם במשחטות (ועוד כמחצית מהם מתים עוד לפני שהם זוכים לכך, כתוצאה מהחיים רצופי הסבל אותם הם חווים). משחטות ומשקים לגידול עופות קיימים כדי לענות על הביקוש לבשר העופות של הצרכן הישראלי, שאוכל בממוצע למעלה מ-4000 בעלי חיים במהלך חייו – ועל כך, בעלי חיים משלמים בחייהם.

      אבל אין ספק שמפעלים להרג המוני של חיות כגון משחטת עוף העמק, הם חולייה נוספת בשרשרת של סבל, עינויים ומוות, שעוברים על בעלי החיים מהרגע שבו הם נולדים ועד למותם. בהשוואה לכל הסבל שעובר על בעלי החיים שנכנסים אל המפעל, אובדן הפרנסה הוא טיפה בים.

      לכול אדם אכן מגיע להתפרנס בכבוד – כל עוד הוא באמת מתפרנס בכבוד ולא מלקיחת חייהם של חלשים ממנו. לעובדים המפוטרים יש את הזכות המלאה לצאת ולהפגין למען "לחם, עבודה" – כל עוד הם באמת מפגינים למען לחם, ולא למען מה שהיה פעם יצור חי עד שחייו נגדעו בלהב הסכין.

      הכותב הוא פעיל עמותת אנונימוס