דיכויים שונים, מחאה אחת

לקראת צעדת המחאה לרגל יום האשה הבינלאומי, מסבירה עו"ד תמי קצביאן מה הקשר בין ניצול כלכלי של נשים לכיבוש ולשנאת "האחרת"

תמי קצביאן

כלכלה ונשים הם שני עולמות שאף פעם לא באמת השתלבו זה בזה. עוד מראשית ימי הפמיניזם (הליברלי) למדנו שנשים מרוויחות פחות מגברים רק כי הן נשים, ואפשרויות התעסוקה שפתוחות בפנינו מצומצמות רק בגלל הנ' שמופיעה לנו בתעודות הזהות.

אבל הימים התמימים האלו חלפו עברו להם זה מכבר, והיום כבר אי אפשר לבחון ברצינות עוני וניצול כלכלי של נשים, מבלי להתבונן בעין ביקורתית בתחומים נוספים בחיינו, ולראות איך ההתנהלות הכוחנית באתרים הללו משפיעה בסופו של יום גם על הרווחה הכלכלית שלנו.

כי חברה כובשת כמו שלנו, שיוצאת למלחמות של כבוד ופופוליזם-טרום-בחירות-וועדות-חקירה כל שנתיים בערך, היא חברה שתותחיה פוגעים לא רק בגוף ובנפש, אלא גם בכיס וביכולותיהן של נשים פלסטיניות וישראליות לשרוד את היומיום. חברה שכובשת כבר למעלה מארבעים שנה עם אחר, ומרפדת את הכיבוש ברבבות של חיילים, חומות, טנקים, רובים והתנחלויות, לעולם תעדיף להשקיע עוד כמה מיליונים בתקציב הביטחון המדומה שלה, על פני תקציבי רווחה, חינוך ובריאות.

וכידוע, עיקר העובדים השחורים בגופי הרווחה, הבריאות והחינוך השונים, הן למעשה עובדות - עובדות סוציאליות, מורות, אחיות, מטפלות. זכויותיהן כעובדות ותקני העבודה שלהן הולכים ומצטמצמים מחוק הסדרים אחד למשנהו, ומי שנדרשת למלא את החסר היא לא אחרת מ"האישה בבית", שנאלצת להקדיש עכשיו אקסטרה שעות חינוך לילדים וטיפול בנתמכים במשפחה. זו למעשה מהות הניצול הכלכלי-סקסיסטי: אישה אחת מפוטרת, האחרת שבבית עובדת חיני-חינם במקומה. כמה נוח.

די לפשעים נגד נשים

כי חברה סקסיסטית ומיזוגנית כמו שלנו, היא חברה בה קשה לדבר באופן נקי על שכר שווה לנשים ויצירה של מקומות עבודה נוספים, כשבמקום העבודה המיועד שלי מצפה לי, מעבר לשכר נמוך, גם הסיכוי להיות מוטרדת מינית ו/או מפוטרת לכשאכנס להריון חלילה, אם ארצה. אי אפשר עוד להתייחס בעיניים נקיות לניצול כלכלי מבלי לבחון בעין חשדנית ועייפה את האופן בו הכלכלה הקפיטליסטית סוחרת בנו, ומנצלת את גופנו כדי למכור לנו דאודורנט גברי מסריח, חטיף דגנים, משחק כדורסל, בושם או יוגורט, והכל כדי שבעל העסק ירוויח עוד כמה ג'ובות.

ואל תנפנפו לנו ב"משכורות העתק" של הדוגמניות וב"רצון החופשי" שלהן; אל מולן תמיד תוצב עין גברית ומחפיצה, ומעליהן ממוקמת יד שבעה שגורפת את הקופונים השמנים באמת. וגם היד הזו, כמעט תמיד, היא יד של גבר.

ועוד לא דיברנו על לסבופוביה וגזענות, שקשורים בקשר הדוק לסקסיזם, למיזוגניה ולשנאת "האחרת" באופן כללי. וכששונאים אותך, דוחים אותך ובזים לך כי את פלסטינית, או מזרחית, טרנס/ית או לסבית, איך בכלל אפשר לדבר על רווחה כלכלית?!

כן, הימים התמימים הללו חלפו עברו להם, תודה לאלה. ויותר אנחנו לא מוכנות לדבר בשם מאבק "סטרילי" אחד, גם אם זה יותר נוח ונבלע בקלות בגרון של ההגמוניה. בצעדה השנתית של יום האישה הבינלאומי, ביום שבת בתל אביב, נצא בגושים-גושים כנגד פושעי הסקסיזם, המלחמה, הגזענות, הלסבופוביה והכלכלה. נתחלק לגושים רק בכדי שתהיה נראות ציבורית לכל נושא ונושא, אבל בסופו של דבר הצעקה שלנו, הגדולה, תהיה צעקה ברורה וחזקה אחת ומשותפת: די לפשעים נגד נשים!

עו"ד תמי קצביאן עובדת במרכז "תמורה" למניעת אפליה ופעילה בקואליציית נשים לשלום .

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully