אם יגמר הסוכר הכל יהיה מר

"שתי כפיות סוכר? מעניין שאתה שותה עם שתיים" אמרה, "כן, זה מה שחסר לי, בדיוק שתיים" השבתי,עמדתי מולה ואני עם שתי ידיי מאחורי גבי והן מחזיקות את הפתק שהכנתי למקרה של בלבול ושיכחה, רק שאני לא אשכח מה באתי להגיד, רק שלא אעלם דום ברגע האמת, זה הזמן להרשים את הבחורה ורושם ראשוני הוא דבר שיש לשים עליו דגש מיוחד, חשוב לבוא מוכן.

הרגשתי קצת כמו במבחן כשאני ככה משתדל לדקלם את המילים ובו בזמן גם להשמע רגוע ונינוח ולשדר ביטחון, אך היא הקלה עליי ואמרה "וודאי שיש לי, אפילו סוגים שונים של סוכר אם יש לך העדפה מסויימת, יש לי סוכר רגיל לבן, סוכר חום, סוכרזית, אתה רוצה להכנס לבחור? אגב, אני שרון" אמרה וחייכה במבוכה, "כן אני מתנצל, לא הצגתי את עצמי, בועז" שחררתי יד ממאחורי גבי ולחצתי את ידה.
טון הדיבור שלה לימד אותי שגם היא קצת מופתעת מביקור הפתע שלי ושגם לה יש קשיים לשתף פעולה עם הצד הוורבלי של העניין, המשפט שהיא שחררה לעברי היה קצת מסורבל ועמוס באינפורמציה שלא צפיתי, היא דיברה עם הרבה תנועות גוף, כשיד אחת משחקת בשיער בעצבנות קלה והיד השניה מתארת בפניי את הסוכר לסוגיו, המבוכה שלה התגמדה אל מול שלי ומשום מה חיזקה אותי מעט, "בשמחה" השבתי ונכנסתי אחריה לכיוון המטבח.

אני לא בחור שחצן, באמת שלא, שחצן זו לא מילה שאני יכול להתחבר אליה ולהשתמש בה כשאני מנסה להעיד על עצמי, אולי כי אין לה קונוטציה חיובית, מבורך היא אולי מילה טובה יותר כדי להעביר את המסר ולמען עשיית סדר בדברים אני אסביר את הכוונה.
אני ידוע בתור אחד שהחיים הייטיבו עימו, אני נראה דיי טוב, קיבלתי גם גובה וגם חזות מרשימה, עם בנות המין הנשי אני בדרך כלל לא נדרש להתאמץ, הן באות הישר אליי, ממגנט קראו לי רבים ואני, אני חיי עם זה טוב, נחמד ונוח לא להתאמץ בכדי להיות תמיד מוקף בבחורות שרק מחכות שאני אתן סימן, זה משאיר לי רק לבחור וזה מאד נוח, יותר מידי אפילו, יכול להיות שבדיוק בגלל זה אני נתקל בקשיים עכשיו כשאני הכי צריך, בפעם הראשונה שאני רוצה בחורה שאני סימנתי ואני לא מצליח למגנט אותה אליי באופן טבעי.

באותו יום ניסיתי להזכיר לעצמי שהמציאות שהייתי רגיל לחיות בה עד עכשיו קצת רחוקה מהמצב בו אני שרוי כרגע, מצאתי את עצמי יום שלם יושב במשרד ומנסה להתעסק בעינייני עבודה, כשכל מה שמעסיק אותי בעצם הוא פתק קטן ששמתי בכיס ובו כמה מילים שאני מנסה לשנן, מתרגל ומתכונן לרגע בו אני אגש אליה ואנסה לפתוח בשיחה כמו אדם נורמלי, כמו שבחור מתחיל עם בחורה.
כבר באותו ערב עמדתי מולה ודיקלמתי את הכתוב כמו תלמיד חרוץ, אזרתי אומץ והנה אני עומד מאחוריה והיא פותחת במרץ ארונות מטבח ומוציאה סוגים שונים של סוכר וממתיקים ומסבירה לי תוך כך מהי בעצם הסיבה לכך כי היא מחזיקה בדירתה את המאגר הזה.

היא מדברת על סוכר ועל קפה ואני מתבונן בה ושומע הברות שונות אך מתקשה להתרכז בנאמר, מנסה להקשיב לדבריה ולא יכול, אני מהופנט מתנועות שפתיה, מצבען וצורתן המדוייקת, מהבעות פניה שמשתנות בהתאם לתיאור כל מוצר, מהמבוכה שהגוף שלה משדר ובעיקר מהעובדה שאני בעצם רק עומד מולה ומהנהן.
"תעשה כבר משהו, תציע לה משהו, תפעיל את קסמיך ותשבה אותה כמו שאתה עושה תמיד בלי להתאמץ, מה קרה לך בועז? תתעורר כבר." אני אומר לעצמי בליבי אך היא מקדימה אותי, "אולי אני אכין לנו קפה? מה אתה אומר? אני מכינה קפה מעולה". שוב הנהנתי והצלחתי אפילו לחייך נוכח הצעתה הנכספת.

היא הכינה קפה ואיתו עברנו לכיוון הסלון, בשלב מסויים השתחררנו שנינו משלב המבוכה המעיקה והפסקנו לדבר על קפה וסוכר, עברנו לנושאים קצת יותר מהותיים, היא שאלה אותי על עיסוקי וסיפרתי לה על הקידום שקבלתי ועל התפקיד החדש, היא הביעה הרבה עניין וסיפרה גם היא על עצמה, הקשבתי לה בנועם והתענגתי על כל רגע במחיצתה.
פעמון הדלת צלצל, היא התנצלה וקמה לכיוון הדלת, ממלמלת שמוזר כי כבר קצת מאוחר והיא לא מצפה לאף אחד, מהנקודה בה ישבתי בסלון ביתה לא ראיתי את הדלת אך שמעתי קול גברי אומר "שרוני, מתוקה שלי, יפה, אני כל כך אוהב אותך, עשיתי טעות ואני לא יכול יותר", "אני לא לבד" היא השיבה לו, "אתה צריך ללכת, זה לא מתאים עכשיו" הוא נכנס ואז ראיתי אותו אוחז בידה, רוכן על ברכו ומוציא מכיסו טבעת, "שרוני שלי, תתחתני איתי".


efratcoffee@walla.com