המתכון לאושר משפחתי

אימצנו את מאיו שלנו לפני שמונה שנים כשכבר הייתה בת שנה וחצי. אני התנדבתי באותה תקופה אצל וטרינר ואנחנו חיפשנו כלב הביתה כי סוף סוף היה לנו בית משלנו ואחרי כל השנים יכולנו להביא כלב. אבא שלי התעקש על בוקסר, לי לא הייתה בעיה. מעולם לא היה לי בוקסר ולו היו כבר שלושה במהלך החיים, הוא טען שאין כמו בוקסר בבית, והוא צדק.

יום אחד, על דלת הכניסה של הווטרינר מישהו הדביק שלט - בוקסרית למסירה. היא הייתה כול מה שאבא שלי רצה - בצבע חום דבש, גרביים לבנית, עומדת חמודה וגאה. עוד באותו יום, לקחתי פתקית ותלשתי את כל שאר המודעה, כי היה לי ברור שאנחנו נאמץ אותה. התקשרתי והלכנו לפגוש אותה. כשהגענו לבית גילינו אישה שלא כל כך התייחסה אליה, הרי בוקסר צעיר הוא משהו מאד אנרגטי שתמיד רוצה חיבוקים ונשיקות - ובבית ההוא היא נראתה לא מאושרת.

איך שבאנו היא קפצה עלינו, ליקקה את אבא שלי ואותי ופשוט נתנה אהבה - כמו שרק כלב יודע לתת. כמובן שלא השתהינו - שמנו עליה רצועה, וחזרנו הביתה. ואוו! אין כמו כלב בבית - למי שעוד מתלבט אם לאמץ או לא - אמצו! כלב בבית = אושר בבית. וממש לא חייב להיות גזעי אפילו עדיף כלב מעורב. ויש המון כלבים מתוקים שרק מחכים לבית בכלביות ברחבי הארץ.
אוקיי נמשיך... כשמאיו הגיעה לבית שלנו, היא הייתה ממש פחדנית, כמו כלב שעבר התעללות (לא ידוע מה עבר עליה בבית הקודם) - היא פחדה מצליל של גיטרה ומהשואב אבק ומתריס שנסגר ומהרחוב, אבל היתה ממש מחונכת ולמדה מהר מאד שלא חוצים כביש עד שמי שהולך איתה לא יורד לכביש, ושלא הולכים רחוק, ולתת יד, ונשיקה. היא ממש בן אדם. היינו מאד עדינים איתה ולאט לאט הפחד עבר.

מאז שבאה היא ישנה אצלי - אסור היה לי להעלות אותה למיטה אבל כמובן שכל לילה היינו ישנות כפיות, בעיקר בחורף... היא גם כלבה גדולה ככה שזה ממש כמו לישון עם מישהו וזה ממש כיף.
מאיו פשוט האירה את כל הבית - בזמנים קשים (והיו כאלו) היא נתנה סיבה לקום בבוקר - אמנם כדאי להוציא אותה לטיול אבל זה לא פחות סיבה מכל סיבה אחרת. היא מביאה אהבה הביתה - טובת לב חמודה ומצחיקה, מודעת למה שקורה סביבה, מתחשבת אם ישנים ויודעת בדיוק איזה מבטים לעשות על מנת לקבל קצת מהאוכל שאנחנו אוכלים.

במשך השנים, החוויות שצברנו איתה - צחוקים, טיולים, הימים שאני בכיתי על כתפה (או יותר נכון על פרוותה) ואני מניחה שגם לבני משפחתי האחרים היו רגעים כאלו, הם משהו ששווה הון עתק. הטיפול בכלב וההוצאה הכספית שמתלווה לאחזקת כלב היא כאין וכאפס לעומת מה שהוא נותן לך.

השנים חלפו, וכיום אני יכולה לומר בוודאות שמאיו שלי היא בת המשפחה האהובה ביותר על כולם, אפילו יש לה מעל 1000 תמונות שצילמנו עם השנים. אגב - כל אחד מאיתנו במשפחה חושב שמאיו היא "שלו" ושהיא אוהבת אותו הכי הרבה - אבל אני יודעת שאותי היא אוהבת הכי הרבה.

כיום היא כבר מתבגרת, בעיות עם האגן (שמאפיינות הרבה כלבים גזעיים), טיפה מתקשה ללכת, יותר מפליצה (מה לעשות - זו האמת), יש לה קצת יותר "ריח של כלב" ועדיין, אין כמוה. אני שמחה וגאה לאפשר לה להזדקן בכבוד ולהחזיר לה ולו במעט על כל הטוב שהביאה הביתה.