השרשרת

הוא מוזיקאי בן 31. אלבום הסולו הראשון שלו "איתמר רוטשילד" יצא השנה ואלבום שני כבר בדרך. ההופעה הבאה שלו תיערך ב-28 במרץ באוזן השלישית. חוץ מפרויקטים האישיים שלו הוא מנגן מגיל 13 עם חברו הטוב מכרמיאל, בני בשן. כשהוא לא עושה מוזיקה הוא כותב פרומואים בערוץ הספורט (שם הכיר את החוליה הקודמת בשרשרת - אבידע ליבני). לרחוב חשמונאים הוא הגיע לפני שנתיים וחצי, שם הוא חולק את דירה עם חברתו דנה ושתי החתולות - רות וים.

את הנעליים שהוא בוחר להראות לנו הוא קנה ממש הבוקר בשוק בכרמל. "הלכתי לקנות פירות וחזרתי עם נעלי בית". את נעלי הבית הקודמות (בדמות איה החמור) הוא גנב מחברה שלו, רק שהחתולות נתנו בהן עבודה והרסו אותן לגמרי.

קשה להבחין בשיטת מיון וסידור של הספרים, אולי משום שלא קיימת כזו. הוא מפזר ספרים בחופשיות "פעם הייתי קנאי להם אבל היום אני נותן חופשי". בימים אלה הוא קורא הרבה את ג'יי.מ קוטזי, סופר דרום אפריקאי שכתב בין השאר את הספר זוכה פרס הבוקר "חרפה" - "כבר חשבתי שכבר אין ספרים בסדר גודל הזה, ספרים שאתה מרגיש בהם את המשקל, העומק, את רוחב היריעה - ואז גיליתי את קוטזי". חוץ מזה אוהב את כל מה שיהושע קנז כתב.

יש לו שתי חתולות אחיות - ים ורות. הוא אסף אותן מהרחוב לפני שנה בערך והיום הוא קצת מתחרט על זה. "הן משוגעות לגמרי. במיוחד רות - היא מפילה דברים בכוונה". למה רות וים? כי זה מתאים להן לדבריו, ים - כי היא פרחה, ורות - כי היא מואביה. לרות וים מרפסת שירות משלהן, שם הוא בנה להן גדר כדי שלא יעברו לשכנה. כשהן מציקות במיוחד סוגרים אותן שם לשעות של חסד.

את הציור שתולה אצלו בסלון צייר חברו הטוב, נעם ענבר, חבר להקת "הבילויים" שגם הפיק את האלבום שלו. הוא אוהב את הצבעים הכנעניים שלה, את המדבריות שבה ואת הפרופורציות המוזרות שלה. "עוד משהו מעניין זה האינטרקציה בתמונה בין האדם לחיה שלא ברור באיזו זירה היא מתרחשת, לא ברורים יחסי הכוחות". איתמר - אם לא יילך עם המוזיקה, אנחנו מציעים לך לשקול ברצינות קריירה בתור מבקר אמנות.

הוא יושב בה בדרך כלל בבוקר עם הקפה. בקיץ נוהג לשבת בה גם בשעות הערב המוקדמות. היא משקיפה על רחוב חשמונאים ואפשר לראות ממנה את גן מאיר הסמוך. למרות הקרבה לגן הוא משמש עבורו בעיקר כמעבר מרחוב קינג ג'ורג' לטשרניחובסקי. "בקרוב נביא כלב ואז בטח נסתובב שם יותר".

"הרבה שנים רציתי לעשות רישיון אבל לוקח לי זמן לעשות דברים שאני רוצה". לפני כמה חודשים זה סוף סוף קרה. את הטוסטוס המתפרק הוא קיבל מחבר בחינם (המסקינטייפ האדום הוא לא הצהרה אופנתית). "אני חושב שהוא הכי איטי בעיר" הוא אומר. מד המהירות שבור כך שאין ממש דרך לבדוק את זה.

אין לו באמת שכונתי - אולי זה מה שקורה כשנמצאים בזוגיות - נשארים יותר בבית. השכונתי הקודם שלו היה קפה ביאליק והוא שומר לו חסד נעורים. "כשגרתי ברחוב יונה הנביא הייתי יושב שם מלא, לפעמים כמה פעמים ביום". מאז שעבר הוא פוקד את המקום פחות אבל מופיע שם עם הגיטרה מידי פעם.

הם הכירו כשמלצרו יחד ב"אורנה ואלה" בשנקין והפכו מאז לחברים טובים. ברק הימן, במאי, מפיק ואישיות רבת פנים ופעלים הוא החוליה הבאה בשרשרת התל אביבית שלנו.