היום לפני: עושים כבוד לצ'רלי צ'פלין

ב-4 במרץ 1980 ניצח רוברט מוגאבה, מנהיג המפלגה הלאומנית בזימבבואה, ניצחון גורף בבחירות לנשיאות והפך לראש הממשלה השחור הראשון של המדינה, שנקראה אז רודזיה. היו אלה הבחירות הראשונות במדינה מאז הגיע השלטון הקולוניאליסטי הלבן לקיצו. החדשות על ניצחון מוגאבה שודרו ברדיו ובטלוויזיה ואלפי תושבים צוהלים יצאו לרחובות לחגוג.

מוגאבה, שהדבר הראשון שעשה עם היכנסו לתפקיד היה לשנות את שם מדינתו לזימבבואה, הגיע למדינה ששה שבועות בלבד לפני הבחירות לאחר עשר שנים בגלות. מוגאבה נאבק נגד שלטון המיעוט הלבן בבירה סליסבורי במשך כל אותה תקופה. הוא קיבל סיוע מסין, יגוסלביה, רומניה, מוזמביק וטנזניה.

אחת מהבעיות בהן נתקל מוגאבה לאחר הבחירות היתה למצוא אדמות ליישב בהן מחדש את האוכלוסייה השחורה, שנעקרה ממקומה על ידי הלבנים. לשם כך הלאים ראש הממשלה את קרקעותיהם של חוואים לבנים אמידים – מהלך שלווה תכופות באלימות נגד אותם חקלאים שעיבדו את האדמות במשך דורות. מוגאבה הצליח במהלך 28 שנות שלטונו להרוס את הכלכלה של זימבבואה, בעבר אחת המדינות המשגשגות באפריקה. הלאמת קרקעות של חוואים לבנים ב-2000 והענקתן לחוואים שחורים ובלתי מנוסים היה מהלך שהרס לחלוטין את מגזר החקלאות. כמו כן, מיליונים מתושבי זימבבואה נמלטו מהמדינה בשנים האחרונות על רקע האינפלציה הגבוהה בעולם, שיעור האבטלה מרקיע השחקים והמחסור המתמשך במוצרי מזון בסיסיים.

כוכב הסרטים האילמים והבמאי האגדי צ'רלי צ'פלין קיבל תואר אצולה ב-4 במרץ 1975 בטקס חגיגי שנערך בארמון בקינגהאם שבלונדון. אל סר צ'רלס, אז בן 95, התלוותה אשתו הרביעית אונה ושניים מתשעת ילדיו.

את אות הכבוד קיבל צ'פלין רק ב-1975 למרות הצלחתו בשנים עברו. בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20 הואשם השחקן ב"נטיות קומוניסטיות" וסבל מהכפשות והשמצות. ב-1952 בוטלה הוויזה של צ'פלין לארצות הברית, הארץ אותה אימץ כביתו החדש במקום אנגליה, והוא נאלץ לעזוב לשווייץ.

סיבה נוספת לעיכוב היתה המוסר המוטל בספק של השחקן. צ'פלין התחתן פעמיים עם נערה בת 16 ופעם אחת הפסיד בתביעת אבהות. ב-1972, כאקט של כפרה, קיבל צ'פלין אוסקר על פסקול הסרט "אורות הבמה" אותו הלחין בעצמו. צ'פלין מת ב-1977.

המקרה הראשון של מגפת השפעת הספרדית (ספרד היתה הראשונה שפירסמה את קיומה של מגפת שפעת קטלנית, לפיכך הכינוי) התגלה ב-4 במרץ 1918. מניין ההרוגים במגפת השפעת, שפשטה ב-1918-1919 , היה גבוה יותר ממספר ההרוגים במלחמת העולם הראשונה והוא עומד על 20-40 מיליון בני אדם. לפי חישובים, היתה זו המגפה העולמית הקטלנית ביותר בהיסטוריה האנושית. בשנה אחת מתו יותר אנשים מהשפעת הספרדית מאשר בארבע שנים של המגפה השחורה במאה ה-14.

במהלך השנתיים בהן השתוללה המגפה, נדבקה כחמישית מאוכלוסיית העולם. המגפה היתה קטלנית במיוחד בקרב בני 20-40, בניגוד לשפעת רגילה הפוגעת במיוחד בילדים ובמבוגרים. לפי הערכות, 675 אלף אמריקאים נספו במגפה, פי עשר ממספר האמריקאים שנהרגו במהלך מלחמת העולם הראשונה. מחצית מהחיילים האמריקאים שהוצבו באירופה נפלו קורבן לשפעת.

ההשפעה של המגפה היתה כה קשה עד כי תוחלת החיים בממוצעת בארצות הברית היתה בירידה במשך כעשור. שיעור התמותה בקרב בני 15-34 היה גבוה ב-1918 פי 20 לעומת שנים קודמות. הרופאים של אותה תקופה נותרו חסרי אונים אל מול השפעת הקטלנית.

מגפת השפעת הספרדית התפשטה בעולם כולו. היא חצתה אוקיינוסים ויבשות. התפרצויות תועדו בצפון אמריקה, אירופה, אסיה, אפריקה והאוקיינוס השקט. מלחמת העולם הראשונה ותנועת החיילים ממקום למקום תרמה אף היא להתפשטות המגפה.

אינספור ספקולציות צצו ועלו סביב הסיבות שגרמו להתפרצות המגפה. היו שסברו כי היתה זו חלק ממלחמה ביולוגית של הגרמנים נגד בעלות הברית. אחרים חשבו כי זוהי תוצאה של מלחמת השוחות והשימוש בגז חרדל.

במאות ה-15 וה-16, רצו האירופאים למצוא דרכים ימיות ליבשת אסיה. כריסטופר קולומבוס, מלח במקצועו, רצה למצוא דרך חדשה למזרח הרחוק, הודו, סין ויפן במטרה להביא בחזרה ליבשת אירופה משי ותבלינים. קולומבוס חישב שאם יפליג מערבה במקום מזרחה, כפי שעשו מגלי ארצות אחרים בתקופתו, הוא יגיע למזרח ולאיי התבלין הנכספים. בדומה לעמיתיו, הוא לא ידע על קיומה של יבשת אמריקה.

ב-1492, בחסות מלכי ספרד פרדיננד ואיזבלה, יצאו שלוש ספינות לדרך – "נינה", "פינטה", ו"סנטה מריה". לאחר עשרה שבועות בלב ים, הגיע קולומבוס לאיי הבהאמס. הוא חשב בטעות כי הגיע להודו. כשהגיע לקובה, הניח קולומבוס כי הגיע ליפן.

ב-4 במרץ 1493 שב קולומבוס לספרד ממסעו על גבי ה"נינה". הוא קיבל תואר אצולה חדש ממלכי ספרד והפך לאדמירל ומושל איי הודו המערבית, הם כלל אייה של אמריקה התיכונה השוכנים באוקיינוס האטלנטי מפלורידה ומזרח מקסיקו ועד ונצואלה.

קולומבוס מת ב-1506 בודד ומריר. עד מותו הוא האמין כי גילה נתיב חדש להודו. למעשה, כף רגלו מעולם לא דרכה ביבשת צפון אמריקה.

אנטוניו ויוואלדי (1678 - 1741 ) - כומר ומלחין איטלקי. יצירותו המפורסמת ביותר היא כמובן "ארבע העונות".

פיטר אוספנסקי (1878 - 1947) - מורה רוחני, פילוסוף ומיסטיקן וממשיך דרכו של גורדייף. כתב בין השאר את את "החיפוש אחר המופלא" ואת "הדרך הרביעית".

אדריאן ליין (1941 - ) - במאי בריטי. ביים את הסרטים "פלאשדנס", "חיזור גורלי", "תשעה וחצי שבועות של שכרון חושים", "לוליטה".

פרנסואה פילון (1954- ) - ראש הממשלה של צרפת. ידוע בעמדותיו השמרניות-מתונות.

צלאח א דין (1137 - 1193 ) - מצביא מוסלמי שנלחם בצלבנים.