בין החלטה של מזוז להמליץ על העמדה לדין של אולמרט וכך להמשיך להחביא את פאשלת עסקת הטיעון לקצב, לבין הגברת המיתון שנשים בעיקר כורעות תחתיו. בין המשך מלחמות ומדיניות צבאית, שנשים הן לעולם רוב קורבנותיה, לבין עלייה עקבית מדי שנה באלימות מינית כלפי נשים, ובהן שלל קטינים וקטינות.
בין כל אלה ומתוכם מתרחבת תנועת הנשים במדינה, כ-60 ארגונים פמיניסטיים ושלל נשים ועוד מגדרים, מרחיבות מהלך, מציבות את עצמן בקדמת הבמה, הודפות, מפגינות, זועמות, נהנות, הופכות יותר ויותר להיות כוח רב השפעה החברה. ממתן שירותים לנשים נפגעות דרך שלל מחאות, עצרות, הפגנות, כל אלה מטעם ובשם ארגוני הנשים, שמזה זמן הפכו להיות גורם חזק, משפיע, מוביל.
זה מרחב ושדה עשיר ומגוון, זו תנועה פוליטית רחבה-משפיעה, כיום כבר לא ניתן להמשיך רק להכפיף ולדכא נשים, מבלי להיעצר לפתחה של התנגדות ארגוני הנשים. ממאבק ממושך להרחקה משלטון של משה קצב, הרחקה מדעת של חיים רמון שהורשע במעשה מגונה באשה צעירה, דרך קמפיינים נגד כיבוש כלכלי של נשים, מאבקים למען העסקה הוגנת והפסקת תעסוקה פוגענית, הצמחה מסיבית של עסקים קטנים עצמאיים של נשים, התנגדות קבל עם ועדה נגד החפצה והפיכתנו לאובייקטים מיניים, מסע ציבורי ממושך נגד פורנוגרפיה בראש פרסומות, עיתונים וחוצות, אילוץ מוסדות להשכלה גבוהה לאמץ קוד אתי נגד אלימות מינית כלפי תלמידות. כל אלה מתורגמים כעת לשלל אירועים, לכבוד יום האשה הבינלאומי.
יש חלופה לרטוריקה המפלה
תערוכה שאצרה שולה קשת מתנועת אחותי, שמפגינה צילומים וטקסטים של 40 נשים משנות בבית בנמל בתל אביב. צעדה ארצית בשבת הקרובה של שלל ארגונים, שמקפידה לחבר מחאה בין כל סוגי הכיבוש אליהם מתנגדות נשים. הכרזה של ויצ"ו ביום האשה, ב-8 במרץ, על הפרסומת הפורנוגרפית ביותר שהוצגה בשנה האחרונה ומתוך כך התארגנות להכרזת חרם צרכני על החברה המסחרית או הארגון הממשלתי שכך בחר לפרסם את מוצריו או שירותיו. כל זאת בהמשך ומתוך מסעות ציבוריים נוספים, בהם דרישה של ארגוני הנשים לביטול לאלתר של התקנה המחייבת הופעת מעודדות, חלקן קטינות, במשחקי כדורסל.
כי יש חיבור בין דיכוי לדיכוי, לא ניתן למחות נגד אחד כל עוד אחר ממשיך להתקיים ללא התנגדות של דעת קהל. על כן קראו עשרות ארגוני נשים להפסקה לאלתר של מה שהיה קרוי מלחמה בעזה ועבורנו היה המשך שפה ושיח צבאי, שנשים לעולם מפסידות בחייהן, בכלכלתן וברווחתן, כל עוד מדיניות של הפצצות וכיבוש מושלת בנרטיב הלאומי המרכזי. אנו דורשות הפסקת כיבושים, אנו רוצות ותובעות שינוי חברתי והחלפה של שפה ומסד ערכים.
שפתנו היא צדק, פעילותנו מדברת שוויון ושלום, בגובה עיניים בין כולן וכולם, הפסקת אפליה אתנית, גזענית, מגדרית, כלכלית, תרבותית, עבור כלל ציבורים מגוונים בחברה. לכל עבר אנו ממשיכות להפיץ את אותה בשורה, יש וצריכה להיות חלופה למדיניות לאומית-ממשלתית שממשיכה ללא הרף להחליש את רוב הציבור באזור, במדינה.
זהו מאבק שנשים מובילות, זוהי תפיסה מגוונת ממנה כבר אי אפשר להתעלם, מולה אי אפשר להמשיך ולשתוק. כ-60 ארגונים פמיניסטיים מדרום עד צפון הפכו להיות מרכזה של החברה האזרחית, אליה מצטרפות ומצטרפים ללא הרף נשים, טרנסיות, טרנסים, גברים, שרוצים לחיות בצדק ובכבוד במדינה הזו.