המכונית של ארנה המשיכה לקפץ עוד דקות ארוכות, עד שלאט, לאט התחלנו להרים את עינינו ולהביט מבעד לחלונות על העצים ועמודי החשמל הרצים לצידי המכונית. אחרי זמן לא ארוך ולא קצר, עצרה ארנה את מכוניתה וניגשה אל תא המטען בכדי להוציא דבר מה. כולנו טיפסנו אל החלון האחורי והיבטנו בסקרנות החוצה. ארנה עם שקית גדולה בידה האחת פתחה את הדלת האחורית של המכונית ושלפה את אנדי מתוך הקבוצה.
"גורים, תגידו שלום לאנדי הוא נשאר כאן אצל יואל וטלי למשך החודשים הקרובים." אמרה ארנה בהחלטיות. אנדי נצמד בחוזקה אל חזה של ארנה וזרק אלינו מבט כאילו מבקש עזרה. "רגע ארנה", נבח אקו, "מה נשאר? איפה נשאר! הבטחת לנו טיול! איזה מין טיול זה שאנדי יורד באמצע? ומי זה בכלל יואל וטלי? אנחנו רוצים טיול או לחזור לאימא!" כולנו הצטרפנו אל אקו בנביחות קצרות, ארנה שכאילו הבינה את דברינו עצרה לרגע והסבירה: "היום כל אחד מכם עובר לבית חדש. יהיה לכם כיף גדול, אתם מאוד תיהנו ובעוד כעשרה חודשים תחזרו אלינו ותלמדו להיות כלבי נחיה". היא סגרה את הדלת ונעלמה עם אנדי מאחורי שער גדול וירוק.
האח הגדול
נשכבנו כולנו על הספסל, זה בתוך זה והתחלנו לילל בייאוש. חשבנו שארנה אוהבת אותנו ובמקום זה היא מפזרת אותנו בכל מיני מקומות. "תתעודדו חבר'ה", אמר לפתע אקו, האח הבכור שלנו, "אנחנו צריכים להיות גאים כי אנחנו גורים של כלבי נחייה. אנחנו לא פוחדים מדבר ובכלל בעוד כמה חודשים נפגש שוב.", סיים את דבריו והצטופף על הספסל ביחד איתנו.
לאחר זמן מה חזרה ארנה והמשכנו בנסיעתנו. לפני שהגיע תורי להיפרד מהקבוצה עזבו אותנו אלכס ואנג'י. כשארנה פתחה את דלת המכונית וקראה: "אלווין, הגענו לבית שלך." ליבי התכווץ ונהיה כראש סיכה. תקעתי מבט אחד ארוך באחי שנשארו במכונית ונצמדתי חזק חזק אל גופה של ארנה, אשר התרחקה ממכוניתה בצעדים מהירים. חלפנו על פני שער קטן ונכנסנו לחצר של בית כפרי תוך שאנחנו צועדים בשביל המוליך אל דלת הכניסה. לפתע הופיעו בפתח הבית בחורה חיכנית עם שיער ארוך ובחור גבוה שקרא אלינו: "שלום ארנה, שלום אלווין, ברוכים הבאים".
* המשך בשבוע הבא