אגדה ושמה תקשורת שמאלנית

בדרך כלל נהוג לטעון שהתקשורת בישראל שמאלנית, שהעיתונאים שמאלניים ושבמהלך מערכת הבחירות הם פרגנו יתר על המידה למנהיגת קדימה ציפי לבני.

לדעתי, התקשורת הישראלית היא ימנית. היא מעולם לא פירגנה לאנשי שמאל ובטח לא לראש הממשלה אהוד אולמרט מאז שהחל לשנות את עמדותיו המדיניות, וכמעט הגיע להסכם עם הפלסטינים. כשהחלה ההתקדמות במשא ומתן עם הפלסטינים צצה פתאום פרשת טלנסקי, ואחריה פרשת ראשונטורס ולאחר מכן עוד כל מיני פרשיות, והתקשורת שתתה את דמו של ראש הממשלה. היא עשתה כך לא בגלל השחיתות, אלא בגלל ההתקדמות בתהליך המדיני עם הפלסטינים ועם הסורים. העיתונות בישראל לא שונה ממנהיגי המדינה, ופונה גם היא לטווח שבין הימין המתון לימין הקיצוני.

עיתונאים רבים תוקפים בימים אלה את שרת החוץ לבני, על כך שהיא אינה רוצה להיכנס לקואליציה תחת בנימין נתניהו. לאישה הזו, שהוכיחה את עצמה בבחירות ואף גברה על נתניהו במספר המנדטים שהשיגה מפלגתה, יש את הזכות לומר לא לנתניהו, הנשען על הימין ההזוי ומעוניין בחברותה של לבני בממשלתו כדי שתציל אותו מהכהניסטים. מדוע לבני צריכה להציל את נתניהו מהדייסה שהוא בעצמו בישל? אבל העיתונאים תוקפים אותה על מנת להציל את נתניהו מנהיגם ומנהיג הימין הקיצוני.

אותם עיתונאים אינם שונים לדעתי מליברמן, אלדד או כצל'ה ושאר המטורפים. עיתונאים כמו ארי שביט, דן מרגלית, אבי רצון ורבים אחרים, רוצים ממשלה ימנית קיצונית, אבל עם ציפי לבני שתעטוף אותה באריזה שפויה, כדי שלא יגידו בעולם שמדובר בממשלת ימין קיצוני. ממשלה בלי לבני לא תצליח לשכנע את דעת הקהל הבינלאומית בצדקת דרכה, בהמשך הכיבוש, בסגר ובהשפלות של הפלסטינים ובהרחבת ההתנחלויות, וכמובן בהמשך מדיניות האפליה נגד הערבים אזרחי המדינה.

אותם עיתונאים גם פעלו כדי לפגוע בסיכוייה של לבני בבחירות, והגדיל לעשות ארי שביט שהזהיר את קוראיו מפני הסכנה הקיומית שתיווצר למדינת ישראל אם לבני תיבחר. כמובן שאיני נמנה עם אוהבי לבני, אבל עמדתה העיקשת צריכה לעורר כבוד גם אצל מי שאינו רוצה בממשלה, שבה שולטים ליברמן, האיחוד הלאומי והבית היהודי.

אני מקווה שלבני לא תכנס לממשלתו של נתניהו ותהווה אופוזיציה לוחמנית, יחד עם שאר חברי הכנסת, כולל הערבים, שרואים בממשלת הימין הקיצוני סכנה לדמוקרטיה ולזכויות האזרח. ממשלה כזו לא תפגע רק בערבים, אלא גם ביהודים שמתנגדים לה.

הערה לסיום. במפלגת הבית היהודי יש כנראה רק ח"כ אחד שפוי, והוא אורי אורבך. אני מכיר אותו אישית ויודע שהוא יהיה חבר כנסת מוצלח, וכנראה היחיד מבין חברי קואליציית המטורפים שיתנגד לפגיעה בזכיות אדם. עם זאת, להערכתי הוא יושתק ולא יעז לצאת בגלוי נגד הפגיעה במיעוטים במדינה. אני מקווה שהדברים האלה לא יפגעו באורבך בקרב חבריו הפנאטים.