פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      דעה: מי אמר שחלב זה בריא?

      בחגיגות החלב שהתקיימו השבוע, משום מה לא דיברו על הסבל שעוברות הפרות. עידן סייר מעדיף לדעת את כל האמת

      שפע החלב הנהדר ממנו נהנית מדינת ישראל כל השנה, מגיע לשיאו בחודש פברואר. המחלבות שוקקות פעילות, ומשק החלב כולו מתגייס כדי לתרגם את התפוקה המרהיבה לשורה של מוצרי חלב משובחים – כך כותבת מועצת החלב באתר האינטרנט המוקדש לחגיגות "שמחת החלב", שנפתחו השבוע.

      לפחות שלוש מנות חלב או מוצריו ביום, זה השילוש המומלץ על ידי מועצת החלב. אבל למי זה באמת משתלם? האם זה משתלם לנו, הצרכנים, לפרות שנותנות לנו את החלב בשמחה (כמו שהמועצה מספרת)? ישנן עוד כמה עובדות על חלב, שלא מוזכרות במסגרת החגיגות.

      יצרני החלב "שוכחים" לספר לנו, שחלב הוא בכלל לא מזון שמתאים לבני אדם; זהו חלב-אם של פרות או כבשים, שנועד לעגלים ולטלאים ולא לבני אדם בוגרים שנגמלו זה מכבר מחלב אם. בטבע, אף בעל חיים לא שותה חלב של מין ביולוגי אחר. זה לא מפריע ליצרני החלב לשווק מוצרי חלב כמזון "בריא מן הטבע".

      ההמלצה על צריכת שלושה מוצרי חלב ביום מגיעה ממועצת החלב. יחד עם זאת, הגוף המסחרי שמרוויח מצריכה של מוצרי חלב הוא (שימו לב!) מועצת החלב. אין שום היגיון בלקיחת ההמלצה הזו כעובדה (כמו שעושים צרכנים רבים), מכיוון שברור שגוף מסחרי ינסה לשווק את תוצרתו בכל דרך.

      הנזק - לא רק לנו

      כמה עובדות על צריכת חלב רובנו לא יודעים. אחרי שספרו הראשון נעלם מהמדפים מסיבה מסתורית, כתב דר' אריה אבני, רופא כירורג המתמחה במערכת העיכול, ספר בשם "שוטי החלב". כמו קודמו, גם הספר הנוכחי עוסק בנזקי החלב לבריאות, הכוללים אוסטיאופורוזיס, מחלות לב וכלי דם, סוגי סרטן שונים, וזוהי רק רשימה חלקית.

      ספרי ילדים, פרסומות ואריזות מוצרי החלב מציגים את הפרות רועות באחו הירוק, חופשיות במרחבים גדולים. לפעמים אנחנו רואים גם פרה מצויירת חמודה ושמחה, המזמינה אותנו לטעום משפע החלב שלה. המציאות: פרות בתעשיית החלב אינן זוכות להלך בשדה וללחך עשב. כל הפרות בתעשיית החלב הישראלית מגודלות במבנים סגורים כל ימות השנה. הקרקע שעליה הן דורכות כל חייהן עשויה בטון משופע, הפוגע ברגליהן. על הקרקע נערמות הפרשות, המנוקות רק לעתים רחוקות. הפרות מואבסות במזון מלאכותי מרוכז ולעתים מרותקות למקומן באמצעות עולים, המקבעים את צווארן מעל לאבוס במשך שעות.

      לידיעתכם, זה מה שעובד על הפרות

      לשון הדיבור קובעת שהפרה "נותנת לנו חלב". המציאות: הפרות אינן נותנות לבני אדם חלב. אנחנו לוקחים אותו מהן, ובכוח. פרה, ככל יונק ממין נקבה, מפיקה חלב רק לאחר המלטה. פרות נתבעות לייצר חלב באופן שוטף באמצעות שגרה של עיבורים והמלטות תכופים. החלב נועד לעגלים ולעגלות, אולם אלה מופרדים מאמם בסמוך ללידתם, ויניקת חלב-אם וכל מגע אחר עמה נמנעים מהם. העגל נלקח מאמו בסמוך ללידה; הזכרים ישמשו בתעשיית הבשר והנקבות בתעשיית החלב. ההפרדה בין העגל לאמו היא חוויה קשה לאם, המבטאת לעתים קרובות את מצוקתה באמצעות קריאות וגעיות מתמידות, במשך ימים לאחר שתינוקה נלקח ממנה. מהעגל נשלל ליווי וטיפול האם וחוויית היניקה שהוא כה משתוקק לה. כעת, כשמועצת החלב מזמינה את כולנו לבקר ברפתות, קל מאוד לבדוק את העובדה הזאת בעצמנו. אם תושיטו אצבע לעגל במשק - הוא ימהר ללקק אותה בתאווה עצומה.

      באמצעות ברירה מלאכותית הגדילו החקלאים את כמות החלב היומית הנשאבת מגופה של פרה לכ-40 ליטרים ויותר, בעוד שלפני עשורים ספורים שאבו מגופה של פרה לא יותר משמונה ליטרים חלב ביום. גופה של הפרה לא מותאם לכך, דבר המתבטא במחלות רבות, נכויות וכאבים. הלחץ העצום על העטין גורם לקריעת כלי דם. כשגידי התלייה של העטין מתרפים – העטין צונח על הקרקע המזוהמת, ודלקות עטינים מתפתחות במהירות. פטמות "מיותרות" עשויות להחריף תופעות אלו, ולכן הן נכרתות באמצעות מספריים חדים, ללא משככי כאבים.

      סדרה של פעולות אלימות נוספות נעשות ברפתות בגופה של הפרה, ללא אלחוש או הרדמה: צריבת מספר בכוויה, המסת הקרניים בסודה קאוסטית (או גדיעתן ועצירת הדימום באמצעות להביור), ועוד. אף על פי שתוחלת חייה הטבעית של הפרה עולה על 20 שנה, פרות במשקים מודרניים נשחטות בגיל שלוש עד שש שנים. פרות רבות מתמוטטות קודם להבאתן לשחיטה מאפיסת כוחות, וכדי לפנותן גוררים אותן על הקרקע כשהן קשורות בשרשרת, או דוחפים אותן על-ידי מלגזה. התוצאות הן פציעות וחבלות חמורות, קרעים ברצועות ושבירת עצמות.

      תחשבו לבד

      אז למה מועצת החלב ודומותיה לא מספרות לנו את כל זה? התשובה פשוטה, כנראה, משיקולים כלכליים ומסחריים בלבד. כעת, כשהתעמולה הכלכלית של החלב בעיצומה, זה הזמן לבחור: האם לקנות את מה שמנסים למכור לנו ולהמשיך לצרוך מוצרי חלב בצורה עיוורת, או לברר את העובדות במלואן ולהחליט בעצמנו אם זה נכון?

      * הכותב הוא פעיל אנונימוס