מלך הכביש

אני מתקרב לרמזור, מפלס לי דרך בין המכוניות, נזהר שלא להוריד איזו מראה בדרך ונעצר רגע לפני מעבר החצייה. כדי להעביר את הזמן עד לירוק אני מעיף מבט לאוטו שמימין. אמא חדשה מנסה לשמור את התינוק בסל קל ער עד שיגיעו הביתה, אבל לתינוק יש תכניות אחרות.

אני ממצה ת'סיטואציה ועובר למכונית שמשמאלי. בחור צעיר יושב בתוך ערימת זבל של ניירות ושקיות ומנצל את ההפוגה כדי לשלוח 17 אסמסים. פתאום צפצוף. במראה אני רואה שליח עצבני מסמן לי עם היד להתקדם. אני עושה את זה בחוסר חשק והוא משתחל ונעמד לידי. עכשיו שנינו על מעבר החצייה, חוסמים אותו כמו גדולים. השליח סורק לי את הטוסטוס ושואל אם אני מרוצה. מאוד מקורי. לא עוברת שנייה ובצד השני שלי צונח משום מקום עוד שליח שצועק לתוך מכשיר הקשר שלו. אני נשבע לעצמי שאם הוא ישאל אותי אם אני מרוצה אני נוסע באדום.

דקה עוברת ומעבר החצייה מתמלא בעוד איזה שמונה טוסטוסים. זוג שמתפקע מצחוק תוך כדי שהנהג מלטף את הרגל של הנוסעת שלו, אופנוען שמתעלם מכל הטוסטוסים הנחותים שמסביבו. פתאום רמזור הולכי הרגל מתחלף לאדום. הטוסטוסים ובראשם האופנוען הגאה מתכוננים להמראה. מפלס הרעש עולה ואז בום. ירוק. האופנוען מזנק ראשון, משאיר עשן לעשרות הטוסטוסים שדולקים אחריו (אני ביניהם) ומתאמצים לא לשפשף אחד את השני.

עכשיו אני לבד, בתוך הקסדה, חושב לעצמי את מי מהם אני אפגוש ברמזור הבא שיחכה לי בעוד איזה 20 שניות. בכל זאת כבר הפכנו למשפחה קטנה.