קברניטי מלחמת עזה הבטיחו, שרגע אחרי שישראל תודיע על הפסקת אש חמאס יוריד עלינו מטר אחרון של קסאמים. הם ידעו לחזות בביטחון שאחרי המטח האחרון תגיע השלווה, תוצאה של המבצע רב הרושם. החלק הראשון בדבריהם התקיים, ומיד לאחר ההכרזה על הפסקת האש נחת בישראל מטר טילים. המבינים הסבירו, שמדובר במלאי אחרון של תחמושת שנשמרה כדי ליצור תמונת ניצחון. התנהלות הזו שוב מוכיחה, שבמערכת הביטחון מתעקשים לנסות ולהבין את הפסיכולוגיה של האויב במקום להתרכז בתפקידם והוא להילחם באויב ולחסלו.
המומחים הסבירו, שחמאס חייב תמונת ניצחון כדי לשרוד. הציבור הישראלי, שביקש להאמין בכך, יכול היה להתבשם מתחושת הניצחון שעות ספורות בלבד. כי כצפוי, גם לאחר "ירי הניצחון" הגיעו עוד ועוד מטחים. בהתחלה היה מדובר בקסאם בודד, אחר כך באה התקפה על כוח צבאי שעבר בסמוך לגבול, ובהמשך הומטר ועדיין מומטרים עלינו מרגמות וטילי קסאם.
הפרשנים והמבינים מטעם עצמם, שהבטיחו שקט, שותקים כעת. את בכירי המערכת הצבאית ואנשי משרד הביטחון, שהבטיחו הגנה מצרית ממשית ורצינית על הגבול בין עזה למצרים, לא שומעים. ושוב מתחזקת ההכרה בכך, שלא יהיה מנוס מכניסה מחודשת לרצועה כדי לפעול לחיסול שלטון חמאס שם.
ומה קורה בינתיים במצרים?
ההנהגה המצרית שידלה את ישראל להכריז על הפסקת אש, הנשיא חוסני מובארק זכה לדברי חנופה מפי ראש ממשלת ישראל, שר הביטחון ושורה של מנהיגים בעולם, שותקת כעת. אלו שמבינים את האינטרס המצרי ואת הלך המחשבה של הנשיא, לא מתקשים לדמיין את החיוך שמרוח כעת על שפתיו. מובראק שוב הוכיח שהוא השחקן המתוחכם והערמומי באזורנו.
מצרים אפשרה, מאפשרת ותמשיך לאפשר הברחת אמצעי לחימה באופן חופשי לתחומי הרצועה. כל אלה שטוענים שמצרים אינה יכולה לעצור את ההברחות בגלל שוחד, או שיתוף פעולה של התושבים משני צדי הגבול, פוגעים ומזלזלים באינטליגנציה של אזרחי ישראל. מגדילים לעשות גורמים בין-לאומיים הרוצים להקים יחידה בין-לאומית למניעת הברחות, ומבקשים להביא לאזור מיכון וציוד טכני שיסייעו למצרים להפסיק את ההברחות לרצועה. האם מישהו מהם באמת מאמין שמצרים אינה מסוגלת לעצור את ההברחות בכוחות עצמה?
מצרים מאפשרת את הברחת אמצעי הלחימה לעזה כדי להחליש את מדינת ישראל. מצרים רוצה את ישראל כמדינה קטנה במזרח התיכון, ועדיף במצב של דימום תמידי. מצרים רוצה את ישראל פצועה ומסוכסכת עם הפלסטינים ושאר ארצות ערב. מצרים, שמבקשת להישאר מנהיגת האזור לעד, לא יכולה להרשות לעצמה ישראל שקטה, מתבססת ומקדמת בנחת אינטרסים משותפים לה ולשאר מדינות האזור.
מדרום לא תבוא העזרה
הדיפלומטיה המצרית מתוחכמת הרבה יותר מזו של ישראל, והיא מצליחה לרשום הישגים טקטיים פעם אחר פעם. למובארק יש מדינה לנהל והוא מתמקד בניצחונות טקטיים ולא אסטרטגיים. מובארק לא עוסק בחזון האחדות הערבית כנאצר, או בשינוי פני המזרח התיכון כסאדאת. מובארק ישמור על השלום עם ישראל, אך אין זה אומר שהוא ידאג לביטחונה. ההפך הוא הנכון.
איך ישראל צריכה לנהוג כעת? בלית ברירה, יש להמשיך ולפתח מחויבות אצל המצרים לחסום את ההברחות. צריך לדרוש מהקהילה הבין-לאומית להחזיק כוח פיקוח ימי יעיל ומיומן לאורך זמן. כוח כזה ימלא מהר מאוד את המצרים בתחושה ממשית, שהם נתונים במצור. אסור יהיה לוותר על המשך הפעלת הכוחות הללו, למרות קולות הזעם שישמיע ארמון הנשיאות בקהיר.
מלבד זאת ולמרבה הכאב, בסופו של דבר לא יהיה מנוס מכניסה מחודשת לרצועה, כדי להשלים את מה שאפשר וצריך היה לבצע במבצע "עופרת יצוקה" - להביא לסוף שלטון חמאס.
* הכותב הוא יושב ראש הפורום למזרח תיכון חכם