סליחה, דוקטור?

מדובר בפוביה מפני קולות או רעשים שהיא תופעה די נפוצה ומשום מה אני נתקל בלא מעט גולדנים ולברדורים הסובלים ממנה. הפיתרון הוא התנהגותי בשילוב לעיתים עם טיפול תרופתי של תכשירים המשפיעים במהירות רבה יחסית. יש דרך לטפל בבעיה גם על ידי ייעוץ מיוחד לכך, אני מציע למשל את יניבו אוסם מכלביית אפיקים להם נסיון עשיר בגידול גולדנים ובפיתרון בעיות התנהגות. גם אני גידלתי כלבת גולדן שסבלה מהבעיה, והבעיה נפתרה כאשר הזדקנה ואיבדה את חוש השמיעה.

אתחיל במה לא עושים- לא צועקים עליה או אומרים לה "פוי", "איכס" וכו'. במצב הזה הכלבה בטוחה כי גם הבעלים מעוניין וחושק בממתק הנפלא הזה. התיקון צריך להיות סמוי ולא להיות מקושר עם הבעלים. באופן הפשוט ביותר יש למנוע ממנה הגעה לצואה כלומר טיולים עם רצועה או אף מחסום, כדי למנוע מגע פיזי. לעתים אפשר להוסיף למזון כפית שמן צמחי וקוביות דלעת מבושלת אשר מפחיתים את האטרקטיביות של הצואה.

מבחינה בריאותית אין מניעה לזווג אותם. העיקור נועד למנוע מחלות כמו גידולי עטין או דלקת רחם ולצמצם את הכמות של הגורים חסרי הבית. אולי תשקלו לבצע המלטה אחת כדי לחוות יחד את העניין ואחר כך לעקר אותה. אפשר להציע גם לסרס את הזכר. הכי חשוב למצוא לגורים בתים איכותיים וטובים.

לדעתי, אין מניעה לאמץ כלב. יש זני כלבים שאינם משירים כלל שיער ונחשבים פחות אלרגנים מכלבים אחרים. למשל טריירים (לדוגמא אירדל טרייר, קאירן טרייר ועוד), פודל, שי צו. אלו כלבים שחייבים תספורת מדי כמה חודשים מאחר ולא משירים שיער לחלוטין. לפעמים דווקא יש השפעה חיובית מאד של נוכחות כלב והאפקט הנפשי שיש לגידול כלב במניעה ואף רפוי מלא של מחלות רבות שיש להן מרכיב פסיכוסומטי. ללא ספק אלרגיות אינן רק פיזיות אלא גם בעלות מרכיב רגשי כלשהו.