היום לפני: מוחמד עלי אלוף עולם

ב-25 בפברואר 1964 הוכתר מוחמד עלי, הלוא הוא קסיוס קליי, כאלוף העולם באגרוף במשקל כבד לאחר שהביס את סוני ליסטון באחד מקרבות האגרוף הגדולים בהיסטוריה של הענף. עלי הוכרז כמנצח לאחר שליסטון פרש בתום הסיבוב השישי. עם צלצול הפעמון לפתיחת הסיבוב השביעי, נותר ליסטון במקומו ואמר כי אינו רוצה להמשיך.

מרבית העיתונאים שסיקרו את הקרב חשבו כי סיכוייו של עלי נמוכים בבואו להיאבק מול ליסטון. רק מחצית מהמושבים באולם נמכרו וכ-8,000 איש בלבד צפו בקרב. לאחר ההתמודדות, נפתחה חקירה נגד עלי, בחשד למכירת הקרב. איגוד האגרוף העולמי הסכים להתיר לעלי לשמור על תוארו למרות המחלוקת.

עלי אמר מאוחר יותר כי הניצחון במיאמי היה ההישג החשוב ביותר בקריירה שלו. בקרב זה הוכיח עלי כי הוא ראוי להיות אלוף העולם. זמן קצר לאחר הקרב, הפתיע עלי את העולם כולו כשהודיע כי הוא מתאסלם ומשנה את שמו מקסיוס קליי למוחמד עלי. קריירת האגרוף שלו ארכה 20 שנה, ובמהלכה ניצח ב-56 קרבות, מתוכם 37 בנוק-אאוט. ב-1981 החליט עלי לפרוש מהזירה ומאוחר יותר אובחן כחולה במחלת הפרקינסון.

נשיאת הפיליפינים הראשונה בהיסטוריה של המדינה הושבעה ב-25 בפברואר 1986 ושמה קץ ל-20 שנות שלטון של הרודן פרדיננד מרקוס. מרקוס שינה את החוקה ב-1973 על מנת להעניק לעצמו כוחות אבסולוטיים. ביום ההשבעה של אקינו, איים מרקוס לערוך טקס השבעה משלו, אך נסוג לאחר שאיבד את תמיכת ארצות הברית.

במסיבת העיתונאים הראשונה שלה, הודיעה אקינו כי אינה מתכוונת להתגורר בארמון הנשיא מאחר שאין זה צעד ראוי למנהיג של מדינה כה ענייה. היא הפצירה בעם להיות סבלן ואמרה כי הבעיות שהכבידו על המדינה במשך 20 שנות עריצות, לא ייפתרו בן לילה.

באותו יום, מרקוס יצא לגלות בהוואי. הוא הואשם בהונאה ומרמה במהלך הבחירות ובניסיון למנוע ממפלגת אקינו מלנצח. הוא ניסה לאכוף את רצונו בכוח, הכריז על מצב חירום במדינה והשתלט על תחנות הטלוויזיה והרדיו, העיתונות ומגזר התשתיות הציבורי, אך ללא הצלחה.

במהלך כהונתה ניסתה אקינו ככל יכולתה ליישם דמוקרטיה במדינה. חוקה דמוקרטית חדשה גובשה ב-1987 אך למרות הכוונות הטובות, התמודדה אקינו כל כהונתה עם ניסיונות הפיכה כושלים מצד תומכי מרקוס. את תפקידה של אקינו ירש ב-1992 שר ההגנה פידל ראמוס. אקינו פרשה מהחיים הציבוריים לאחר מכן, אך המשיכה להיות מעורבת בפוליטיקה.

חיראם רודס רוולס, רפובקליני ממדינת מיסיסיפי, הושבע ב-25 בפברואר 1870 כסנאטור האפרו-אמריקאי הראשון בתולדות ארצות הברית.

רוולס, כומר במקצועו שנולד בצפון קרוליינה, תרם את חלקו במלחמת האזרחים בכך שגייס שני גדודים של אזרחים שחורים לקרבות. בזמן המלחמה, עמד בראש הכנסיות האפרו-אמריקאיות במיסיסיפי, והקים את בית הספר לחירות בסנט לואיס. עם תום המלחמה, שירת רוולס ככומר בכנסיות בקנזס, קנטקי ולואיזיאנה לפני שהשתקע במיסיסיפי ב-1866. הוא כיהן כסנאטור מפברואר 1870 ועד מרץ 1871. לאחר מכן שב לעבודת הקודש עד מותו ב-1901 משבץ.

ג'מאל עבדל נאצר כיהן כנשיא מצרים מה-25 בפברואר 1954 ועד מותו ב-1970. נאצר היה קצין בצבא שעמד בראש חונטה צבאית שהדיחה את מלך מצרים פארוק ב-1952. ב-1954 החליף את הגנרל מוחמד נגיב כנשיא מצרים.

למעשה, מקומו של נאצר במודעות הציבורית הפוליטית של מצרים והעולם כולו הובטחה לו לאחר ניסיון התנקשות כושל בחייו באוקטובר 1954 וקור הרוח שהפגין במהלך התקרית. במהלך נאום שנשא נאצר באלכסנדריה, נשמעו יריות לעברו. נאצר לא נפגע ואף המשיך בנאום למרות המהומה. האירוע סיפק לו את הנשק האחרון להדחת נגיב על רקע הטענות כי שיתף פעולה עם ארגון "האחים המוסלמים", שהואשמו בהתנקשות.

נאצר הוביל את מצרים לעצמאות חילונית בשנות ה-50 . הוא זכור הודות לניסיונותיו להפוך את מצרים למדינה מודרנית ולאימפריה חילונית בצפון אפריקה והמזרח התיכון. נאצר נלחם בישראל, צרפת ובריטניה על השליטה בתעלת סואץ והלאים אותה ב-1956. למרות זאת, הובס נאצר על ידי ישראל ב-1956 במבצע סיני ושוב במלחמת ששת הימים ב-1967.

התבוסה המשפילה היתה הרסנית למצרים. ב-9 ביוני 1967 שודרה בשידור חי התפטרותו של נאצר בתחנות הטלוויזיה והרדיו המצריות. מיליוני בני אדם יצאו לרחובות מיד לאחר מכן והפגינו נגד התפטרות נאצר. כתוצאה מכך, המשיך נאצר לשלוט עד 1970. נאצר מת מהתקף לב ב-28 בספטמבר עם תום פגישה עם מנהיגי העולם הערבי. לאחר מותו ב-1970, ירש אותו בתפקיד אנואר סדאת, שחתם על הסכם השלום עם ישראל, בחסותו של נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר, על מדשאת הבית הלבן בארה"ב ב– 26 במרץ 1977.

האגדה מספרת כי סמואל קולט קיבל את הרעיון לפתח אקדח עם צילינדר מסתובב כשהיה בלב ים. אגדה או אמת, קולט הוא אכן ממציא אקדח הרבולבר - אקדח בעל תוף מסתובב שניתן לירות באמצעותו מספר כדורים.

קולט זכה בפטנט אירופי על ההמצאה ב-1835 וב-1936 זכה בפטנט מטעם ארצות הברית. קולט הקים מפעל לייצור נשק בפטרסון, ניו ג'רזי (1836). עם זאת, המפעל נאלץ להיסגר ב-1942 בעקבות עניין מועט באקדחים. צבא ארה"ב רכש מעט אקדחים, אך ב-1846, מלחמת מקסיקו שינתה הכל. הקולט, כך נטען, הציל חיים רבים והצבא האמריקאי הזמין אלף אקדחים.

קולט פתח מחדש את המפעל והיה אחראי להקמת קו הייצור המודרני הראשון מסוגו. הודות להצלחתו, נהנה קולט ממונופול על מכירות הנשק בארה"ב. ב-1855 הפך לבעלים של מפעל הנשק הגדול בעולם. קולט הקים בנוסף מפעל בבריטניה כדי לספק אקדחים לשוק האירופי. סמואל קולט מת ב-1862 בגיל 47. אשתו אליזבת השתלטה על המפעל שהמשיך לשגשג.

פייר-אוגוסט רנואר (1841-1919) - צייר צרפתי, ממובילי זרם האימפרסיוניזם בשלהי המאה ה-19

ג'ורג' הריסון (1943 - 2001 ) - מוזיקאי בריטי. גיטריסט להקת הביטלס

אנתוני ברג'ס (1917 - 1993) - סופר ומבקר בריטי. ה"תפוז מכני", ספרו הידוע ביותר של ברג'ס, יצא לאור בשנת 1962. גרסתו הקולנועית של הספר יצאה ב-1972.

קארל מאי (1842-1919) - סופר גרמני אהוב על ילדים ומבוגרים כאחד. מספריו המפורסמים: "יד הנפץ", "וינטו ויד הנפץ"

רודולף שטיינר (1861- 1925 ) - פילוסוף חברתי אוסטרי, מדען ופדגוג אוסטרי, הוגה האנתרופוסופיה

זפו מרקס (1901- 1979) - שחקן אמריקאי. חלק ממהצוות הקומי המטורף "האחים מרקס", שכלל את גראוצ'ו מרקס , הרפו מרקס , זפו מרקס וצ'יקו מרקס

ניל ג'ורדן (1950 - ) - במאי סרטים אירי. כתב וביים כמה מהסרטים המשמעותיים של הקולנוע המודרני. ב-1993 זכה באוסקר על "משחק הדמעות"

מארק רותקו (1903 - 1970 ) - צייר אמריקאי ממוצא יהודי, יליד לטביה. רותקו השתייך לזרם האקספרסיוניזם המופשט "אסכולת ניו יורק", אליו השתייכו גם ג'קסון פולוק וויליאם דה קונינג. רותקו התאבד על ידי שיסוף ורידי ידיו בסטודיו שלו בניו יורק, ב-25 בפברואר 1970

טנסי וויליאמס (1911 - 1983 ) - מגדולי המחזאים האמריקאיים. חיבר את אחד המחזות הטובים אי פעם - "חשמלית ושמה תשוקה"