כתב הערוץ הראשון דן סממה הלך לעולמו הלילה (ראשון) ממחלה קשה. הוא היה בן 60 במותו. סממה שימש במספר תפקידים בכירים בערוץ 1, ביניהם עורך מהדורת "מבט ומגיש "יומן השבוע". סממה נולד בטוניס בשנת 1948 ועבד בערוץ הראשון מאז שנת 1972, לאחר שסיים את לימודי הטלוויזיה שלו בפריז. סממה הותיר אחריו שלוש בנות, שני נכדים ושתי אחיות. הוא יובא מחר למנוחות בבית העלמין בקיבוץ עינת.
סממה זכור בעיקר בעקבות הכתבה שהביאה לראשונה את קולות המחאה של חיילי צה"ל במלחמת לבנון הראשונה. במסגרת הכתבה, הוצגו חיילים ששרו את השיר "רד אלינו אווירון, קח אותנו ללבנון, נלחם בשביל שרון ונחזור בתוך ארון". השיר עורר סערה ציבורית וסימל את תחילתה של המחאה נגד מלחמת לבנון. הוא גם היה הכתב הישראלי הראשון ששידר מפטרה שבירדן. בשנת 2003 יצא סממה לסקר את מלחמת המפרץ השניה בעירק, אך נעצר על ידי הכוחות האמריקאים וגורש מהמדינה.
חיים יבין, מגיש "מבט" לשעבר ספד לסממה ואמר בשיחה עם וואלה!: "דן היה חבר טוב, הלב כואב. היה איש שהחיים לא פינקו אותו, לאורך החיים שלו היה חולה ובסוף המחלה הכריעה אותו. אני הכרתי אותו ככתב משטרה ואחר כך ככתב צבאי, אז הוא הביא את הסקופ הגדול על מלחמת לבנון הראשונה. צה"ל החרים אותו אבל הוא התגבר על זה. אחר כך יצא כשליח של קרן היסוד והצטיין בזה מאוד. הוא היה איש ישר, איש שלא הכיר פשרות והיה נאמן לדרכו עד הסוף המר".
מנהלה בפועל של חטיבת החדשות של הערוץ הראשון, אורי לוי, אמר כי סממה היה חבר קרוב שלו. "דן היה כוח עצום במערכת, היה חלק מהיום-יום שלנו במשך שנים. עיתונאי מהשורה הראשונה, עקשן, נאבק על כל דבר, בעל קול רועם ונשמה בלתי רגילה, אמיץ מאין כמוהו, לא פחד משום דבר, החל במלחמת לבנון ועד הנסיעה לעירק". לוי שיחזר מאורעות מהעבר וסיפר: "הוא היה איתי באתונה ב-1995, היום כבר מותר לספר, אני נסעתי לשדר כדורסל והוא נסע במחשבה שיצליח להיכנס לשגרירות הסורית כדי לקבל ויזת כניסה לסוריה בשביל לנסוע ולעקוב אחרי שיחות השלום. אדם נערץ מהשורה הראשונה. עבדנו יחד שנים ארוכות, זה מאוד קשה".
"אדם נערץ מהשורה הראשונה"
מנכ"ל רשות השידור לשעבר מוטי קירשנבאום אמר כי סממה זכור לו כעיתונאי יוצא מן הכלל. "הוא היה אמיץ מאוד וחרוץ מאוד, לא נותן לשום דבר לעמוד בדרכו לסיפור אם הוא חשב שהוא חשוב. הוא היה כתב יוצא מן הכלל וגם עורך טוב, אבל ריפורטר בנשמתו, מהטובים שהיו ברשות השידור".
רפיק חלבי, שבעבר שימש כראש חטיבת החדשות בערוץ 1, אמר בראיון לקול ישראל כי "דן היה אדם טוטאלי ובמקביל אדם סנטימנטלי ורגיש. הוא היה איש משפחה שיכול להושיט יד ולחבק, לפעמים אפילו יותר מדי. דני היה אדם ללא גבולות. אם צריך לנסוע לסקר את המלחמה בעירק, אז הוא עשה זאת בלי לשאול לשאלות, גם אם לאחר מכן עצרו אותו.
"לדני היה גם להט עיתונאי שבער בתוכו, שבגללו גם הסתבכנו מספר פעמים. דן היה הראשון שהביא קולות המחאה מהחיילים במלחמת לבנון הראשונה. הוא הביא את הקולות למרות המחאה הציבורית, והסביר שהוא מחויב להביא את האמת ואת הקולות מהשטח".
חלבי סיפר על פגישתו האחרונה עם סממה: "פגשתי אותו לאחרונה לפני מספר ימים. הוא היה אדם כחוש, עייף ומותש. הוא חי בסערה ומת בסערה מסוג אחר".