סיבה טובה לברוח מהארץ

בנמל התעופה בן גוריון בישראל עוברים מיליוני אנשים בשנה שמייצרים המון זבל, אבל לא תראו שם אפילו פח מיחזור אחד

איילת יחיא
22/02/2009
תמונות גולשים

* צילום: גאי מרטין- להב, עריכה: אור לי-טל, מקליטה: מיכל נצר

בישראל עולה בשנים האחרונות המודעות למחזור. בקבוקים ופחיות שתיה מחוייבים בפקדון של 25 אגורות כדי לעודד מחזור ובערים מפוזרים כלובי מחזור לבקבוקי פלסטיק. אולם יש גוף מרכזי במדינה שמתעלם מהמגמה הירוקה. בנמל התעופה בן גוריון עוברים מדי שנה 23 מליון נוסעים. מלבד הצורך להגיע מפה לשם מספק הנמל גם אזורים נרחבים למזון ושתיה. כמות הזבל הנאספת מכל אלו היא אדירה, ובכל זאת לא נעשה אפילו ניסיון מינימלי למחזור פסולת. האיסוף הפשוט ביותר שיכול להיות הוא של מיכלי המשקה, אולם בקבוקים ופחיות מכל החנויות ומכונות השתיה נזרקים לפח.

אבל יש גם מי שלוקח יזמה. עופר ברמי, עובד בטחון, פתח בפרוייקט מחזור מיכלי השתיה של חבריו ביחידת הבודקים הבטחוניים. הוא פיזר נקודות איסוף באזורי עבודה שונים ועודד את העובדים לזרוק את מיכלי המשקה שלהם בפחים אלו. בזמן ההפסקות זורקים הבודקים את הבקבוקים והפחיות לפחים ייעודיים ופעם בשבוע אוסף עופר את מה שנזרק ומעביר הכל למחסן שהוקצה לו למטרה זו מטעם היחידה. אחת לכמה זמן מגיעה משאית של חברת אל"ה (איסוף למען הסביבה – העמותה האחראית גם על כלובי המחזור בערים) אל שדה התעופה, מקבלת מעופר את הכמות שנאספה ומחזירה לו כסף ע"פ חוק הפיקדון במדינת ישראל – 25 אגורות לכל מיכל משקה.

תרומתו של עופר לא מסתיימת רק במיחזור. את הכסף שנאסף הוא תורם לגופים שונים למען החברה כמו עמותות לנזקקים, מעון לנשים מוכות וצער בעלי חיים. בשני מקרים גם תרם עופר את הכסף למשפחות שתי עובדות שקרובי משפחה שלהם היו זקוקים לסיוע רפואי מיוחד ויקר. ברשות שדות התעופה אמנם מברכים על היוזמה, אך נותרת השאלה למה בניגוד למגמה העולמית, הם לא עושים כלום בנידון.

* הכתבה נעשתה במסגרת תואר ראשון לקולנוע וטלוויזיה בקורס "פורמטים לטלוויזיה" באוניברסיטת תל אביב

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully