12 שנה לאסון המסוקים: "הכאב לא מרפה"

(צילום: אחמד עבאס, עריכת וידאו: איילת שולמן)

12 שנה אחרי, התכנסו היום (רביעי) משפחות חללי אסון המסוקים בקיבוץ דפנה לטקס האזכרה השנתי שייערך בקיבוץ. למרות השנים שחלפו, האסון בו נהרגו 73 חיילים בהתנגשות שני מסוקי יסעור בדרכם ללבנון מעל דפנה ושאר יישוב עדיין מהדהד בזיכרון הישראלי כתאונה המבצעית הקשה ביותר בתולדות המדינה.

"האמת היא שהיום זה אפילו יותר קשה מהשנה הראשונה", מספרת שולי מועלם-רפאלי, אלמנתו של סא"ל משה מועלם שנהרג באסון. "זה לא פשוט למרות השנים שעברו. ככל שהזמן עובר, הגעגועים יותר גדולים ותחושת ההחמצה רק מתגברת. החיים שלנו עברו טלטלות מאז האסון, אבל מועלם נותר צעיר וכל התוכניות שהיו לו לחיים לא התגשמו".

סא"ל מועלם היה מפקד גדוד מוצב הבופור בלבנון, לשם המריא באחד מהמסוקים. "אני קוראת לו מועלם כי ככה כולם קראו לו", אומרת שולי, "הוא היה בן אדם מדהים, שראה בצבא שליחות גדולה, אבל ניסה לחיות את חייו גם לטובתו האישית ולמשפחתו. הוא לא הכיר את המילים 'סמוך' ו'יהיה בסדר', אלא האמין במה שעשה וראה בחיילים שלו בני אדם, ולכן הם הלכו אחריו".

למשה ולשולי היו בזמן האסון שתי בנות. מאז האסון היא הפכה לפעילה חברתית ומשמשת כיום כסגנית יו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל. אף שהתחתנה מאז, בחרה שולי להשאיר את שם משפחתו של בעלה שנהרג. "מועלם הוא חלק מהחיים שלי, והמוות שלו יישאר איתי עד יום מותי. אנחנו לא יכולים לשכוח אותו, וגם הילדות הקטנות שלי שנולדו מאז ביחד עם בעלי יודעים מי זה משה והוא חלק בלתי נפרד מאיתנו".

מדי שנה מקיימים משפחות האסון יום עיון לזכר יקיריהם בתיכון "הר וגיא" שבקיבוץ דפנה. השנה בחרו לקיים את היום תחת הכותרת "המדינה ואני - חוזה או חזון". "בגלל שהאסון הקשה הזה הקיף 73 אנשים שכמעט כל אחד במדינה הכיר, הוא גרם לחברה הישראלית לטלטלה עמוקה. האסון העמיד בפנינו שאלות כמו מה אנחנו בעצם בונים כאן, במדינה שלנו. ביום הזה אני חושבת שכולנו עוצרים לשאול מי אנחנו בעצם, במגמה להיות טובים יותר", אמרה מועלם.

לדבריה, "יש אנשים שקמים כל בוקר עם אסון המסוקים. לא רק אנחנו, אלא גם מפקדי הצבא שהיו באותו הזמן. האסון הזה הוא לא רק שלנו אלא של עוד רבים אחרים ולכן המטרה של הימי עיון הללו הם לא רק לקשר את האסון למקום של עצב, אלא גם למקום של צמיחה".