המשבר הכלכלי כתירוץ לבכיינים

אנחנו נמצאים בתקופה של משבר כלכלי ומיתון עולמי קשה. אלא שלא מדובר רק בעובדות, אלא גם בנרטיב שנופל לידיים פתוחות של חבורה של פקידים ועסקנים היונקים מעטיני הפרה הציבורית המצטמקת. הנה למשל הנתון שפורסם אתמול (שלישי) אודות היקף הפיטורים בחודש ינואר: בכלל מקומות העבודה במשק פוטרו 19,719 עובדים.

מנכ"ל שירות התעסוקה, יוסי פרחי, מיהר להתבטא בפסימיות בעניין, תוך שהוא מזיל דמעות תנין. גם יו"ר התעשיינים, שרגא ברוש, לא פספס את ההזדמנות לקשור בין מספר המפוטרים לבין מצב התעשייה. כנראה שבכיינות אף-פעם לא מזיקה לעסקנים, אבל מה לעשות שהבכיינות הזו ממש לא קשורה למציאות. שכן, לצד מספר המפוטרים, שגדל רק במעט מחודש דצמבר (גידול של 220 מפוטרים!), חל גידול במספר המגויסים לעבודה שהגיע ל-27,622 עובדים חדשים. כך שעדיין שיעור האבטלה בארץ הוא לא רק מהנמוכים שידעה ישראל בתולדותיה, אלא הוא גם בין הנמוכים במדינות המפותחות בעולם.

שיעור האבטלה הזה מכונה בעגת הכלכלנים "אבטלה חיכוכית". מדובר בשיעור נמוך מ-6% שאי אפשר בכלל לקוות לטוב ממנו. אך כאמור, לשכת התעסוקה מגדירה את המצב כ"מצב חירום לאומי". יושר? מקצועיות? אלה הם מושגים הרחוקים מ"משרתי הציבור" שלנו עד זרא. כי הרי אם מישהו בשירות התעסוקה היה באמת דואג לתעסוקה (ולא רק לתעסוקה של עצמו...), הרי שהם היו מדגישים את ההשפעה החיובית של הורדת הקצבאות ושל תוכנית מהל"ב ("מהבטחה הכנסה לתעסוקה בטוחה"), המכונה תוכנית ויסקונסין, שכה משמיצים.

התוכנית הזו רחוקה מלהיות מושלמת ויישומה הביא למספר עוולות למובטלים רבים, אך בראייה כוללת ברור שזהו הכיוון הרצוי לפתרון בעיית האבטלה. קודם ליישום התוכנית, עמדה האבטלה בישראל על למעלה מ-9%, כ-50% יותר מהיום!

ובכלל, למה צריך סקרים ונתונים? מה יותר ברור מכך שבמיוחד כשמדובר בעובדים פשוטים, אבל לא רק, יש לומר לאזרחים בגיל העבודה לצאת לעבוד. אנחנו חיים בארץ יפה, בעלת מזג-אוויר נוח ורצועת ים ארוכה. האלטרנטיבה לעבודה קורצת לכולנו. מה יותר טוב מלצעוד על שפת הים או לשחק שש בש במזנון השכונתי. בלי טיפה של ציניות – הרבה יותר נעים לטייל ברחבי ישראל מאשר לצאת לעבוד בקו ייצור.

מה גם שהמדינה היא זו המכתיבה את הנורמות. אנחנו אוהבים להתמרמר על שיעור ההשתתפות הנמוך בקרב החרדים, אבל אנחנו אלה שמאפשרים לבחור ישיבה לעבוד (באופן רשמי )במשרה חלקית ולהמשיך לקבל את קצבת תמיכה. אנחנו אלה שמאפשרים לאוכלוסייה הערבית בישראל לעבוד באופן לא מוצהר; אנחנו משתפים פעולה עם שורה של בעלי מקצוע העובדים באופן לא מוצהר, כולל מטפלות, מורים פרטיים, עוזרות בית ועוד... מטפלות ועוזרות בית רבות הן אמהות חד-הוריות הנהנות מתמיכות השמורות ל"מובטלות". זו הסיבה שההוצאה על עוזרת ומטפלת היא הוצאה לא מוכרת לזוגות עובדים. כך כולם עובדים על כולם והכל כאילו מתקזז.

בכלל, הכל כאילו. שירות התעסוקה מעולם לא יצא נגד התופעה. הפקידים שם הרי לא מקבלים תוספת על תעסוקה, הם נחוצים דווקא כששיעורי האבטלה גבוהים יותר. לכן הם שירות התעסוקה מעודד אבטלה ונלחץ ממצב של תעסוקה מלאה – המצב האמיתי בו אנחנו מצויים.

- הכותב הוא עורך מגזין "ביזנסוויק ישראל" לשעבר