"קוראים לו בועז והוא גר בקומה השלישית, בדירה שבדיוק מתחתי", היא סיפרה," אני יורדת כל בוקר לטיול עם הכלבה בשעה הקבועה ומריחה את תערובת הניחוחות שהוא משאיר בחדר המדרגות, ניחוח משכר וממכר, שילוב מופלא של ארומת קפה איכותי שהוא לוקח איתו בכוס תרמית, מעורב בריח אפטר שייב גברי מחוספס, הוא יוצא יום יום באותה שעה ממש כמה רגעים בודדים לפניי ואני, בעיניים חצי עצומות יורדת את מדרגות ביתי וכל חושי מתעוררים נוכח גל הניחוחות שאופפים אותי, זו חוויה יומיומית שהתמכרתי לה, כבר שבועיים מאז שעברתי לגור בדירה, אני חושבת שאני מאוהבת".
"את צוחקת עלי?" אני שואלת, "זה לא קטע ששלפת לי מאחד הרומאנים שאסרתי עלייך לקרוא? הרי את כבר חודשיים בלי בן זוג, אלו המילים שאת הגית בעצמך? תעני לי תשובה מהירה בלי לחשוב, זה פרי דמיונך?" היא הניחה את כוס הקפה שלה, הרצינה פנים והסתכלה הישר אל תוך עיניי,"לא הייתי יותר רצינית מיימי, אני אומרת לך, נסחפתי כמו לתוך מערבולת, אני קמה בבוקר ומתלבשת במהירות האור, הכל כדי להספיק לנשום מהניחוח, שאף שכן חצוף לא יגנוב לי מהאויר שהוא משאיר אחריו, הכרזתי בלעדיות על האויר שיש בחדר מדרגות בין שמונה בבוקר לשמונה ועשרה, ואני מוכנה ללכת עם זה לטאבו, האויר שלי." קבעה.
ניסיתי להיזכר בסיפורי ילדות שהיא נהגה לספר לי בתחילת דרכינו כחברות, נפגשנו לראשונה בימי הצבא, לא זכור לי כי היא ציינה כל פרט המתקשר לעובדה כי גיל ההתבגרות פסח עליה, בדרך כלל נהגה לקרוא ספרות מקור איכותית והשתדלה להמנע מליפול אל תוך רומאנים רומנטיים זולים, לא צויין כי באחד השלבים בדרך השתבשה עליה דעתה, אם כן אולי יש מקום להקשיב לדבריה, היא עושה פרצוף משכנע ואני בתור חובבת ידועה של סיפורי סינדרלה לא אפנה לה גב, כזו אני חברה תומכת.
"אני מקשיבה תמשיכי", אישרתי, "אז מה היה לנו עד עכשיו, דירה חדשה אחת, בחור בשם בועז אחד, ארומה של קפה ואפטר שייב בעייתי, מה אני מפספסת?" שאלתי, "העניין הוא כזה" המשיכה, "בבקרים אני מריחה אותו , בערב אני יושבת במרפסת עם הקפה ורואה אותו שב מהעבודה, גבוה וחסון ולבוש במיטב החליפות המחוייטות שראיתי בחיי, כולו הוד והדר, לפעמים הוא חוזר מאוחר יותר כי המשיך לחדר כושר או משהו, אני לא סגורה על זה אבל יש ימים שהוא חוזר מאוחר, ימים קשים הימים הללו, קשים מנשוא." היא מתעלמת מהרמות הגבה שלי בין משפט אחד למשניהו וממשיכה לדבר מהופנטת.
"אני שומעת אותו עולה במדרגות כשהוא חוזר ומתפללת שימשיך עוד קומה אחת, עד אליי, רק עוד קומה אחת ונהיה יחד, זה כל כך קרוב וכל כך רחוק, יום אחד הוא ימשיך עוד קומה אחת למעלה ויבין שזה כל כך פשוט, אני נמצאת בסך הכל מספר בודד של מדרגות מהאושר הניצחי שלו, אני אכין לו קפה שלא ידע מימייו ואז הוא יבין." אמרה.
אני מנסה לחשוב רגע, היא לא סוג של בחורה שתהפוך בין לילה ל'סטוקרית' מטורללת שתשב במרפסת לחכות שיחלוף ברחוב איזה גברבר, היא בחורה נאה ומושכת ולא חסרים לה מחזרים, אין שום סיבה שהיא תסתתר בביתה ותמתין ערב ערב לבואו של גבר מסוקס, תייחל להתגלות לו בחלום ותחכה שערב אחד סוג של כוח עליון ימשוך אותו לעלות עוד קומה אחת עד אליה.
"אז זה לחלוטין אמיתי הדברים האלה שלך?" אני שואלת, היא מצידה ממשיכה" אמיתי לגמרי, אמיתי כמו כוס הקפה הריקה שיש לי כאן, נגמר לי הקפה, תקראי למלצרית" אני מנסה להיות תכליתית " אז מה לגבי נקיטת מהלכי זירוז?", אני מנסה לשתף פעולה בהזיה, מסמנת למלצרית וממשיכה "אולי תזמיני אותו אלייך לקפה למשל? או תבקשי שיעזור לך עם המדפים במטבח? תחשבי על משהו ותהיי קצת יצירתית , תעשי זירוז לפנטזיה שלך אם את באמת כל כך רוצה אותו" אמרתי, "אני מפחדת" לחשה לי, "אני מפחדת שאם אני אפתח בשיחה אני לא אצליח לדבר, אני יכולה להשתנק מההתרגשות ואז הכל ייהרס, מעולם לא חששתי כל כך לפתוח בשיחה עם בנאדם, אני לא יודעת מה קרה לי אבל זה מה שקרה והנה אני בבעיה" אמרה.
efratcoffee@walla.com