מונו-מונו-מונוגמיה, מונו-מונו-מונוטוניה

ישנם מורים רוחניים נוחים, אשר תמיד משאירים מקום לתקווה. לעומתם יש מאסטרים אשר אומרים את האמת באופן ישיר ולכן אולי נעדיף פשוט להימנע מהם. בארי לונג (1926-2003) היה אחד מאותם מאסטרים, שלא היינו רוצים לפגוש ביום חלש מבחינה נפשית, שכן לונג נהג בהרצאותיו לשבור ולנתץ את כל רובדי ומרכיבי תמונת העולם המעורפלת שנשקפת מבעד לעיננו.

בארי לונג נולד באוסטרליה ועד לשנות השלושים לחייו עסק בעריכה עיתונאית. בשנות השישים הוא עבר משבר נפשי, בעקבותיו החליט לנתק מגע עם משפחתו ולנסוע למזרח. כשהגיע להודו הוא חווה לדבריו מוות מיסטי, שלווה בתחושת נצחיות ומגע עם מודעות צלולה וידע אוניברסאלי. מהודו, לונג נסע ללונדון ופרסם בעיתון מודעה בנוסח "אני גורו – מי אתה?". אלו שהגיעו מצאו מורה חריף בעל מישנה בלתי מתפשרת, העוסקת במגע ישיר עם מספר נושאים שנחשבו כטאבו עד אז בעולם הרוחני, כגון: פוליטיקה, אהבה, מיניות ומוות.

בהקשר הפוליטי הוכיח לונג מעל ומעבר לכל ספק כי אין פוליטיקאי או איש תקשורת, שאפשר באמת להאמין לו. בנוגע לאהבה וסקס, הוכיח לונג כי בני האדם אבדו את הדרך לאהוב באופן ראוי אחד את השני, וקבע באופן בוטה ומתריס כי כמעט ולא ניתן למצוא זוגיות בה יש סיפוק מחיי המין. בהתאמה פרסם לונג ספר רוחני שלם, הכולל תיאורי מגע מיני מפורטים שאמורים לאפשר את מפגש האהבה המושלם בין הגבר לאישה. עתיד המין האנושי, כך טען, טמון אך ורק ביכולתה של האישה להיות נאהבת. נשים רבות שקראו את ספרו בנושא דיווחו על מטמורפוזה ביחסי-המין בפרט וביחסיים האישיים בכלל. לונג עצמו קיים באותה תקופה יחסים עם חמש נשים שונות במקביל וטען כי הוא מלא באהבה עבור כולן.

רעיונותיו של בארי לונג זכו להרבה ביקורת ואפילו תלמידיו האדוקים ביותר התקשו להשלים עם אורח חייו הבלתי מתפשר. בשלב מסוים התברר ללונג כי הוא חולה במחלת הסרטן, הוא חזר לאוסטרליה ופתח בלוג ברשת בו דיווח לעולם על חוויותיו, תחושותיו ותובנותיו לאורך כל גסיסתו. לפני מותו הוא הזהיר כי חברה עם לב סגור, שחבריה משתמשים אחד בשני ומקיימים מגע מיני ללא כבוד, אמון או אינטימיות, ככול הנראה לא תשרוד לאורך זמן.