קיי פרקר (דוד רוזנטל)
עד כמה שזה נשמע מוזר, הפורנו של שנות ה-70, שנתן בוסט אדיר לכל התעשייה והתחיל את העסק הכי פופולארי על הפלנטה, הוא זה שהקדים את זמנו. בעוד היום כל מה שאנחנו רואים הוא שרירנים מסוקסים ובובות ברבי עם איברים חלופיים וללא שערה אחת בגופן, פורנו הסבנטיז הציג לנו את התמונה האמיתית: שמנמנים שעירים ודוחים כמו רון ג'רמי או עלמות חמד בתוליות למראה (על אמת) כמו במבי וודס ומרילין צ'יימברס. לו היינו נשארים עם אותו ז'אנר, ספק אם בכלל היינו חוזרים למקורות ומחפשים ברשת את אותה הבת של השכן - הטבעית, המבוישת והמגרה. בסבנטיז ובתחילת האייטיז כולן היו הבנות של השכן, עד שבאו תסרוקות הבימבו והאיפור המוגזם של אמצע האייטיז ופורנו הניינטיז עם גילוח שערות הערווה מנשים ואחר כך גם אצל גברים.
"לדני יש סימפטיה לנשים מבוגרות", שר אריאל זילבר בימים שעוד היה קצת שפוי, וחשף את הסוד הכמוס שתמיד היה לרובנו: התאווה לסוקר מאמס, המאצ'ורס הבשלות שילמדו אותנו את העבודה. בעקבות התאווה הזו הוטבע ב"אמריקן פאי" המונח "מילף", אחד הביטויים החשובים ביותר בעולם הפורנו העכשווי. לא רק לאריאל זילבר הייתה סימפטיה לנשים מבוגרות, כולנו רוצים את האמא המפנקת שתספר לנו סיפור נחמד עם הפי אנד לפני השינה.
מה שלא כולם יודעים הוא שהאמא הזו, עם המטען הגדול (וחשוב ביותר הטבעי!), הייתה קיימת כבר בסוף הסבנטיז, רגע לפני הגישור עם העידן הפחות תמים של הענף. קראו לה קיי פארקר, הסוקר מאם הנצחית של עולם הפורנו. השדיים הגדולים, הפטמות הורודות, השיח הבלתי נגמר שם למטה וסדרת הסרטים הנצחית "טאבו", שהקנתה לה מקום בהיכל התהילה של הפורנו. "טאבו" (הסרט הראשון יצא לאור ב-1980, כשפארקר הייתה בת 36) הוא סרט שעוסק ביחסים אסורים בין אם לבנה. הייתי אומר לכם להתעלם מהבעייתיות שיש בקונספט הזה, אבל היי זה הרי כל הסיפור, הפנטזיות האסורות ותסביך האדיפוס שיש לכל חובבי המבוגרות, חור שאותו מילאה פארקר כבר בשנות ה-70 וה-80 בהצטיינות יתרה.
בניגוד לכוכבות צעירות (מרילין צ'יימברס, למשל), פארקר נכנסה לעולם הפורנו בגיל שלושים פלוס והייתה החלוצה של מימוש פנטזיות המילף. למעשה, היא המילף הראשונה בהיסטוריה של הקולנוע המודרני. ליחם של סרטיה לא נס (אם כבר מדברים על דברים לחים, החשק רק גובר), ועל כך אין ברירה אלא להכתיר אותה כשחקנית הפורנו הגדולה ביותר.
בלה דונה (שחר קרייס)
אחת הפנטזיות של כל חייל שבוז בסדיר הייתה ונשארה לזיין קצינה. אבל לא סתם קצינה, קצינה במשטרה צבאית. אבל לא סתם קצינה במשטרה צבאית, רצוי אחת שאבא שלה הוא רס"ר משמעת בבקו"ם ואימא שלה הגישה אותך לבגרות בתנ"ך עם ציון נכשל.
בהעדר היצע שחקניות פורנו ישראליות ראויות, כאלו שאינן נרקומניות שטוחות אחרי שני ילדים שמשחקות בסרטים כדי להחזיר את החובות של העובד הזר שהכניס אותן להריון, נאלץ החרמן הציוני המצוי לנדוד אל מעבר לים, שם מחכות לו שפע כוכבניות פורנו עם ביוגרפיה שמאפשרת לו לאונן בזמן שהוא מדמיין כיצד הוא מזיין את השיטה כולה. ומה יותר טוב ממעט נקמה תיאולוגית בגויים תוך ביצוע מעשי סדום ועמורה, מה ראוי יותר ממילוי המעיים של בתו התמימה של בישוף מורמוני במטען לוהט של זרע, מה נכון יותר מהתזת מיצי זכרות על פרצופה הענוג של נצר למשפחת קצינים בחיל האוויר האמריקני, מה מענג יותר מצפייה בכוכבת הפורנו בלה דונה.
לאחר שהתחילה את הקריירה במועדוני חשפנות בבירת השמרנות האמריקנית סולט לייק סיטי (מי ידע שמורמונים מאוננים? נו טוב, כנראה שהם מקפידים לפנטז על כל אחת משלוש הנשים שהם מחביאים בבית) עברה בלה דונה לדבר האמיתי, משחק פראי, אגרסיבי ואקספרסיבי במיוחד מול מצלמות הוידאו של מיטב במאי הפורנו. אם בתיאולוגיה עסקינן, האל הטוב חנן את דונה בחלחולת גמישה במיוחד שהפכה לשם דבר בין מעריציה. הרקטום המורמוני של דונה יודע לקבל אליו זרגים (כן, ברבים) שונים ומשונים ובת הקצין החסודה מצטיינת במשגלים כפולים.
גם בסצנות הלסביות בסרטי הזימה דונה אינה טומנת ידה במנוש. היא לוקחת על עצמה פעמים רבות תפקידי הרחבה ופיתוח של מיטב אברי המין אותן מציעה תעשיית הפורנו תוך הקפדה על שפה מלוכלכת אותה למדה בין ספסלי הכנסייה. בלה דונה היא תמצית הקפיטליזם בתעשיית הפורנו של המילניום הנוכחי. היא מאמינה בתחרות (מי גומר ראשון?), דוגלת בשוק חופשי (דוחפת גם ירקות ופירות) ולעולם אינה בונה על המדינה שתאפשר לה ללכת לישון בסוף יום עבודה על בטן מלאה. בלה דונה, את הגדולה מכולן.