תסתמו את האף ולכו להצביע

כבר שמענו והשמענו את כל התירוצים שבעולם. וכן, אנחנו יודעים, אין למי להצביע. כי מה זה משנה מי יהיה ראש הממשלה, גם ככה כולם אותו דבר ועוד שנתיים יהיו בחירות עוד פעם. ובכלל, אין לי כוח לצאת מהבית ואם כבר אגיע לקלפי, למרות שהיא בבית הספר שלמדתי בו ועדיין אני מפחד שישלחו אותי להירשם, אשים פתק לבן. מה זה משנה, גם ככה ביבי ינצח והמפלגה הקטנה החביבה עלי לא תעבור את אחוז החסימה, אז למה לטרוח? שאני אבזבז יום חופש כדי שהפוליטיקאים שוב יחגגו על התחת שלי? ואפילו הגשם לא יעצור אותי מללכת לים, לקניות, לעשות מנגל ולשבת בערב מול הטלוויזיה ולקלל את האמא של כל העולם, שניה אחרי עשר בערב.

אמרנו לכם, את התירוצים אנחנו מכירים.

עכשיו, כשהקלפיות נפתחו, קחו נשימה עמוקה, תעיפו את השטויות מהראש ולכו להצביע. נגיד את זה בצורה הכי פשוטה שיש: לכו להצביע או סתמו את הפה עד הבחירות הבאות. לא רוצים לשמוע אתכם ואת התלונות שלכם, לא רוצים לקרוא את הטוקבקים שלכם, לא רוצים להתחשב בדעתכם, לא יעניין אותנו לשניה מה יש לכם להגיד. מי שלא עולה על המגרש פעם בכמה שנים, שלא יפרשן מהיציע, יקלל את השחקנים ויצעק למאמן מה לעשות.

שישים שנה לאחר הקמתה, ישראל היא מדינה במשבר זהות קשה וקיומה כמדינה יהודית ודמוקרטית אינו דבר מובן מאליו. מערכת הבחירות הנוכחית היתה קצרה ואלימה, וכל חוליי החברה התגלו בה בצורה מזוקקת. הגזענות נגד מיעוטים, משבר המנהיגות הקשה, אובדן האידיאולוגיה וקריסת הערכים, הרדידות, האלימות ובעיקר אובדן התקווה שיכול להיות עתיד טוב יותר. התחושה שהעסק קרוב להתמוטטות חזקה יותר מאי פעם.

מכל תופעות הלוואי שיצרה המערכת הפוליטית הרקובה בישראל, אין מפחידה יותר מתופעת האדישות. הציבור הישראלי נעשה קהה חושים לנעשה סביבו, ואת הערבות ההדדית החליפה תחושת ניכור והתעלמות. את האכפתיות החליפה ביורוקרטיה, את מערכת הרווחה הקורסת החליפו עמותות, פקידים מנהלים את המדינה ועם שלם הפך לשבוי בידי ממסד פוליטי ציני. האדישות הפרטית של האזרחים, אלה שלא מתקשרים למשטרה כשמעבר לקיר זועקת אישה מוכה ואלה שלא עוצרים לעזור לאופנוען שהתהפך בכביש, הם אלה שלא הולכים להצביע. המאקרו מעיד על המיקרו. האדישות כלפי הפרט מתבטאת באדישות כלפי הכלל.

ההחלטה להצביע היא לא החלטה פשוטה. זהו צעד של אזרח שמצהיר "אכפת לי ואני רוצה להיות שותף בעיצוב פני המדינה". רק ההליכה לקלפי מעניקה לאזרח את הרשות להתלונן על ראש הממשלה שנבחר, על הכנסת ועל נבחרי הציבור. רק ההליכה לקלפי מבטיחה את הסיכוי לשנות. אם רע לכם, לכו להצביע. אם טוב לכם, לכו להצביע.

זה לא משנה אם תצביעו לביבי או לטיבי, לליברמן הגבר או לג'ומס הערכי, אם תחזקו את ציפי או תתמכו בברק. לא משנה למי ואיך, רק תצביעו. לבני הדודים במגזר הערבי גם נגיד, שהחרמת הבחירות היא הדרך הבטוחה להעמיק עוד יותר את הקרע בין המדינה וההחרמה תהיה רק עוד דובדבן על עוגת הקצפת של ליברמן.

ימנים ושמאלנים, צעירים ומבוגרים, יהודים וערבים, מזרחיים ואשכנזים, דתיים וחילוניים, מעשנים ומתנזרים, חולים ובריאים, עשירים ועניים, אלו שמאיימים לרדת מהארץ ואלו שלא זזים מאף שעל, נשים, גברים וטף מעל גיל 18 – זו המדינה שלכם, הזכות להצביע היא לא מובנת מאליה. קומו מהמחשב ולכו להצביע.