נעים להכיר - חוברה

לאחר היען, שנכחד מנופי הנגב והשפלה לפני כמאה שנה, נותרה החוברה עוף דוגר הקרקע הגדול בארץ. במבט שטחי, מזכירה החוברה תרנגול חום וארוך רגליים, אך התבוננות מעמיקה יותר מגלה כי היא קרובה יותר לעגור מאשר לתרנגול: רגליה, צווארה ומקורה ארוכים ועדינים והילוכה מתנדנד, עם תנועות ראש גמישות קדימה ואחורה.

גודלה הוא בין 75-65 ס"מ ומשקלה עד 2.5 ק"ג, הזכרים גדולים בהרבה מהנקבות. צבעה הכללי חום בהיר, כך שבעמידה היא מוסווית היטב על רקע הסביבה המדברית ואילו בתעופה נגלות לעין כנפיה הארוכות והרחבות הבולטות בצבעי שחור ולבן. במשך מרבית חודשי השנה החוברה היא עוף שקט וחבוי (ומכאן השם חוברה, שהוא שיבוש ערבי של השם התלמודי "חובה" – חבויה), אך בעונת החיזור יוצאים הזכרים בריקוד כלולות מרשים ומיוחד במינו, במהלכו הם רצים מאות מטרים תוך תיפוף ברגליים, הנפת הראש לאחור וניפוח נוצות החזה, כך שהם נראים אז ככדור נוצות לבן-שחור. החוברה היא אוכלת כל: זרעים, פירות, נצרים, עלים ופרחים. היא ניזונה גם מחסרי חוליות, בעיקר חגבים, חיפושיות ונמלים וכן מזוחלים קטנים, גורי מכרסמים וגוזלי ציפורים.

לחוברה תפוצה עולמית רחבה למדי, מהנגב וחצי האי סיני, ומזרחה דרך מרכז אסיה עד לסין ולמונגוליה. אלה המקננות באסיה נודדות אלפי קילומטרים בין אתרי הקינון במרכז אסיה לבין אתרי החריפה בחצי האי ערב מזרחה עד פקיסטן. אוכלוסיות החוברה, כמו גם מרבית בני משפחת החובתיים, נמצאות בירידה כמעט בכל תחומי תפוצתה ובאחרונה היא הוכרה כמין בסכנת הכחדה עולמית. האיום העיקרי על החוברה הוא צייד ואיסוף בלתי חוקיים, בעיקר על-ידי בזיארים (ציידים המשתמשים בבזים מאולפים). סכנה זו חמורה במיוחד באסיה, שם ניצודים מדי שנה כעשרים אחוז מכלל האוכלוסייה. חלק ניכר מצייד זה מבוצע במסגרת מסעות צייד מאורגנים של משפחות המלוכה מהמפרץ הפרסי הרחק למדינות מרכז אסיה, שם הם קונים בכסף רב מהממשלות המקומיות אישורי צייד. בהנחה שהצייד ימשך בקצב הנוכחי, צפויה אוכלוסייה זו להיכחד. יש לציין שכתוצאה מעיסוק בבזיארות, הנחשב בתרבות הערבית כמסמל כוח ועוצמה, נפגעים גם מיני הבזים הגדולים – בז ציידים ובז נודד. קיניהם וגוזליהם נשדדים על ידי רודפי בצע, ובזים בוגרים ומאולפים נמכרים לנסיכי המפרץ הפרסי במחירים מופלאים של עשרות אלפי דולרים. יחד עם זאת, מדינות מסוימות במפרץ הפרסי משקיעות סכומי עתק בשמירה על שטחים שמורים המקיימים אוכלוסיות של חוברות – כדי שיוכלו לצוד אותן בשפע.

עד לתחילת המאה ה- 20 הייתה החוברה מקננת שכיחה בנגב ובערבה, בבקעת הירדן, בשפלת יהודה עד אזור רמלה ובחולות מישור החוף הדרומי. בתקופת קום המדינה נעלמו החוברות מבקעת הירדן ומשפלת יהודה. בשנות השבעים עוד נרשמו תצפיות בודדות מצפון לבאר-שבע, ברמת מדבר יהודה, בבקעת ערד ולאורך הערבה, אזורים מהם הן נעלמו במרוצת שנות השמונים. בשנים האחרונות נראות חוברות רק בחלק מצומצם של אזור תפוצתן ההיסטורי - בשיפוליים המערביים של הר הנגב ובדרום חולות מערב הנגב. על סמך נתוני ספירות החוברות שמבצעת רשות הטבע והגנים מדי שנה, ועל סמך תצפיות מהשנים האחרונות, בהשוואה לנתונים שנאספו בעבר גודל אוכלוסייתה מוערך בכ- 400 פרטים לכל היותר.

כיוון שחוברות נצפות בארץ בכל חודשי השנה, הן נחשבו ליציבות, או משוטטות בטווחים קצרים. מחקר עדכני שכלל את סימונן של כעשרים חוברות במשדרי רדיו, העלה שהחוברות המקננות במרכז הנגב ובמזרח סיני, עוזבות את אזורי הקינון לקראת סוף האביב ונודדות צפונה, לצפון הנגב, ומעבירות שם את חודשי הקיץ היבשים והחמים. נמצא, שכמחצית מאוכלוסיית החוברות של הנגב מבלה את הקיץ בתוך השטח הפתוח של בסיס חיל האוויר בחצרים, המהווה עבורן מעין שמורת טבע לא מוכרזת. בתוך שטחי חיל האוויר הבדואים לא רועים את עדריהם, ונשמרת שם צמחייה מדברית עשירה גם במשך הקיץ היבש. לפחות חלק ממסע הנדידה הזה, של כחמישים עד מאה קילומטרים ויותר, מבוצע על ידי החוברות בהליכה רגלית, דבר שהינו חריג ביותר בעולם העופות.

הגורמים המאיימים על החוברות בנגב הם רבים ושונים, אך המרכזיים ביותר הם:
- התרחבות שטחי חקלאות, על חשבון שטחי קינון של חוברות, במיוחד בנגב הצפוני והמערבי, אך גם באזור ניצנה ובערבה.

- נטיעות וייעור: מרחבים גדולים של צפון הנגב, ניטעו בצמחיה גרה, בעיקר על ידי הקרן הקיימת לישראל. הנטיעות מצמצמות את השטח הזמין לחוברות, כמו גם למינים נוספים של בעלי חיים מדבריים, ובמקביל גורמות להתפשטות מינים מלווי - אדם כמו עורב אפור המתחרים בחוברות ומאיימים עליהן. העורבים ידועים בחיבתם לביצים ואפרוחים של מינים דוגרי קרקע.

- רעייה אינטנסיבית. שטחים גדולים בצפון הנגב ובמרכזו משמשים בעונות החורף והאביב כשטחי מרעה לעדרי צאן וגמלים. את העדרים מלווים כלבים, התוקפים כל בעל חיים שנקרה על דרכם, בעוד הרעייה האינטנסיבית מביאה לדלדול מתמשך של משאבי הטבע במערכת הטבעית.

החוברות נעלמו מכל השטחים שמשמשים כיום לרעיית צאן. בתוך בסיס חצרים, לדוגמה, יש פעילות יפה של חובות, מפני שאין שם רעייה. השטח שמחוץ לבסיס לעומת זאת, אוכלס בעבר על ידי חוברות אך כיום הן נמנעות מלבקר בו.

על מנת לשמור על אוכלוסיית חוברות, יש לשמור על שטחים נרחבים ברחבי הערבה והנגב, שיהיו שמורים ומוגנים מפני חקלאות, נטיעות ורעיית יתר. כך ישמרו לדורות הבאים המערכות הטבעיות הרגישות של הנגב, חלקת הבראשית האחרונה שנותרה בישראל.

* הכותב מנהל פארק הצפרות של החברה להגנת הטבע במעגן מיכאל