ארכיטקטורה אמיתית תמיד ירוקה

שלושה סטודנטים מבצלאל זכו בפרס הראשון בתחרות לאדריכלות ירוקה במסגרת סמינר ירושלים באדריכלות שהסתיים לפני שבוע וחצי. השלושה: איה פרוינד, רואי פרידמן ושלומי אסולין, סטודנטים בשנה רביעית במחלקה לארכיטקטורה בבצלאל, הציגו פרויקט לבניית מרכז תרבות קהילתי באתר שנבחר על ידי מארגני התחרות. האתר נמצא בפינה הדרום מזרחית של שכונת מוסררה, בין שער שכם לשער החדש של העיר העתיקה ובו נדרשו המתחרים להציע תכנית למרכז תרבות המשלב כיתות, אולמות ריקוד, אולם קולנוע, חדר כושר, קפה-מסעדה ועוד שלל שימושים שהוגדרו במ"ר על ידי המארגנים (להלן, הפרוגראמה של הפרויקט). "המתחרים מתבקשים להציג עיצוב מקורי ודרכים חדשות לביטוי של אדריכלות ירוקה", כותבים המארגנים, "האתגר: תכנון מרכז תרבות קהילתי תוך שילוב של עיצוב אינטגרטיבי ובר קיימא, טכנולוגיה עכשווית וחדשנות רעיונית", מוסיפים.

סמינר ירושלים באדריכלות הוא המופע בהא הידיעה של קהילת האדריכלים בישראל. הוא מתקיים אחת לשנתיים-שלוש ובו נדון נושא ארכיטקטוני במשך שלושה ימים של הרצאות, סדנאות וכיתות אמן. השנה, היה זה הכנס השביעי במספר והנושא הנבחר היה "עיצוב ירוק: מתיאוריה למעשה".

"הנושא של ירוק וקיימות היה קיים מאז ומתמיד – אנחנו לא המצאנו שום דבר. השופטים ציינו את העובדה שהפרויקט שלנו בחר לא ליישם את הנושא הירוק באופן מילולי, אלא לקח את נושא הקיימות ושם עליו את הדגש. הקיימות מכילה בתוכה את הנושא הירוק", אומר אסולין ומוסיף, "האסטרטגיה התכנונית שהצגנו בפרויקט כללה התייחסות לבנייה ירוקה דרך שלוש תבניות של קיימות: פרוגרמאתית, אורבנית ואקולוגית. פרוגרמאתית כי הוספנו פלטפורמה שיש בה בית מלון מכיוון מערב למזרח, שלא היה קיים בדרישות של התחרות. החלטנו להוסיף אותו, מתוך הבנה שהשימוש באתר צריך להתקיים לאורך כל שעות היום.

מבחינה אורבנית, בגלל המיקום הכל כך טעון של האתר: על הקצה של מוסררה, מול חומות העיר העתיקה, על התפר בין מזרח ומערב ובתוך ירושלים – החלטנו לעבוד בשתי שכבות. שכבה אחת היא פלטפורמה ממערב למזרח של בית המלון ושכבה שנייה ממשיכה ממזרח העיר ירושלים לכיוון מערב על פני הקרקע. בשכבה הזאת מיקמנו את כל הפונקציות שנדרשנו לתת להם מענה במסגרת הפרוגראמה. כדי שהשכבה הזאת תתקיים, הצענו רעיון למקם את כביש מס' 1 מתחת לפני הקרקע. תעלה חפורה לכביש כבר קיימת שם, ואנחנו מציעים להרחיב אותה ולהכניס לשם גם את כביש מס' 1. כך הוא לא יחתוך את העיר ממזרח למערב דרך האתר שלנו ואז נוצר רצף פיזי מוחשי שבאמת מתקיים בין מזרח ומערב", מוסיף אסולין.

"השתמשנו במערכות גיאותרמיות תת קרקעיות שיודעות לאגור את האוויר במהלך השנה ולהזרים אותו לפרויקט דרך עמודי אנרגיה המשמשים גם כקונסטרוקציה. על הגג עצמו יש מערך שלם של פאנלים פוטואלקטריים שיודעים לייצר חשמל עבור הפרויקט. מעין בוסתן אקולוגי על הגג, שיש בו גם מערכת תעלות ושבילים שאנשים יכולים לטייל עליהם. הבוסתן הזה יודע גם לנקז את כל מי הגשמים ולתעל אותם לתוך בריכה שמשתמשים בה כבריכת נוי וכמאגר מים בקומות התחתונות".

"יש אנשים שמנסים לעשות באמצעות הפוליטיקה ארכיטקטורה ויש כאלה שמנסים לעשות פוליטיקה דרך הארכיטקטורה. אנחנו לא רצינו לעשות לא את זה ולא את זה. אנחנו רצינו לעשות ארכיטקטורה שמתייחסת לאנשים באשר הם אנשים, לבני אדם, לאוכלוסיות, לקהילות. זו הייתה המטרה שלנו. הנחנו את המטען הפוליטי בצד, והתייחסנו למושגים שהם קצת יותר נקיים. רצינו לענות על שני האתגרים האלה בו זמנית ואני מקווה שהצלחנו. היו לנו הרבה חששות שהפרויקט שלנו לא יזכה ואני שמח שראו את הערך הירוק שיש בארכיטקטורה".

ארכיטקטורה טהורה מכילה בתוכה את הקיימות והירוק, שמדברים עליהם כל כך הרבה בשנים האחרונות. זוהי גם הסיבה שאדריכלים רבים סברו שהנושא שנבחר השנה לכנס לא יעיד על עיסוק בארכיטקטורה במהותה. הבחירה בפרויקט הזה לפרס הראשון מעידה על החשיבות של ארכיטקטורה שהיא על זמנית, כזאת שמתקיימת מעבר לגלים ומצליחה להיות רלוונטית בכל עת.