הנערה שבה העירה

האמת שלא, יהיה יותר נכון להגדיר את זה כחזרה הביתה. נולדתי באמריקה אבל גרתי בתל אביב איזה 8 שנים – כל היסודי. תמיד הייתה תחושת בית סביב ת"א, נראה לי שזה בגלל שאלו שנים קריטיות, הגיל הזה. גדלתי במרכז העיר, ברחוב שלום עליכם, ולמדתי בביה"ס תל נוראו ליד חובבי ציון.

עברנו לחיפה כי ההורים שלי חיפאים במקור, והם רצו לחזור. הם חיכו שאני אסיים יסודי ועברנו. הם דווקא מאוד ברנז'אים ומאוד הצליחו פה בתחום המקצועי אבל רצו לחתוך. אבא שלי גר עדיין בחיפה ואמא בטבעון.

משום מה אני זוכרת ממש טוב את הדברים השליילים שקרו בת"א. רצח רבין היה ממש אירוע. הייתי בגן ואני זוכרת את זה ממש טוב. לקחו אותנו לעמוד במעגל בכיכר ולא הבנתי מה קורה סביבי רק ראיתי שכולם בהיסטריה. וגם את הפיגועים בסנטר – אין לי מושג למה אני זוכרת את זה. מצד שני היו גם המון דברים כיפיים. אני בעיקר זוכרת את סופי השבוע שהייתי מעבירה בתל אביב אחרי שכבר עברתי לחיפה. הייתי בורחת לת"א, זו הייתה סוג של חופשה, שבירת שגרה, דרך לברוח מהשממה של חיפה.

חיפה מדהימה ותל אביב מכוערת – מבחינה אסתטית אין פה תחרות. מצד שני חיפה היא סוג של סבתא של תל אביב. תל אביב צעירה ויש פה הוואי מטורף וכיף, לכל אחד יש פה מקום. יש אנשים שאומרים "בשביל להצליח תעבור לת"א" – לא בטוחה שזה בהכרח נכון אבל יש פה משהו שדוחף אנשים להצלחה.

חיפאים הם מעולים כשהם לא זקנים. נורא מתבקש שאני אגיד שתל אביבים יותר ליברלים אבל האנשים שאני הכרתי בחיפה היו מדהימים. בכל מקום יש ויש. יש חראות בכל מקום. יש משהו שמבדיל את התל אביבים מאנשים אחרים – אולי פתיחות, שאפתנות, מעורבות – אולי זה משהו שמאכילים אותנו באופן תת הכרתי.

כשעברתי לחיפה היו אומרים לי מלא "בואנה את כזאת תל אביבית" באופן שלילי כמובן. זה היה תירוץ לכל מיני דברים: דעות, לבוש, לזה שאני שותה קפה הפוך – אנשים התנכלו לי כי אני תל אביבית, אבל זה היה רק בהתחלה. גם בטירונות נתקלתי בזה – זה הכי מטומטם שיש. אני חוששת שאנשים חושבים שלהיות תל אביבים זה לא כל כך טוב. כאילו להיות תל אביבי זו קללה איומה – שאתה מנותק, חי בבועה, שותה קפה כל היום – וזה הכי לא נכון. איפה התקשורת מתרחשת – בתל אביב. אנשים נהנים לשנוא תל אביבים – לא יודעת למה

היה לי די ברור שאחזור, חיכיתי לגיל המתאים, היום אני בת 19 ועברתי עם החבר שלי לפני חצי שנה, כשזה הסתדר לשנינו. זו עיר מקלט כזו שנפלטים אליה ואולי זה מה שהופך אותה מגניבה – יש שיתופיות כזו – גם אני נפלטתי ממקום שרציתי להיפלט ממנו. באופן כללי אני חושבת שצעירים עוברים אליה כי יש הילה סביב דברים שיכולים לקרות לך אם אתה עובר לתל אביב – להיות מגניב, להצליח, להתפרסם. הפיתויים הם אינסופים.

מבחינתי אני חווה אותה עכשיו הרבה יותר. בסיבוב הקודם הייתי קטנה וקשורה להורים שלי. עכשיו אני אדם עצמאי. אני נהנית מהעיר, אני גם בן אדם נורא אורבני, התגעגעתי לרעש של הסירנות מתחת לחלון, לפעמים השתגעתי מלראות כל כך הרבה ירוק בעיניים.

נורא אוהבת את בנדקיטס, אוהבת את לבונטין 7 ואת הברזילי. חוץ מזה אני הולכת מלא ברגל. נורא אוהבת את זה שתל אביב היא מישור ואפשר ללכת המון.

כרגע אני עדיין חייל בצה"ל אבל חוץ מזה עובדת בוואלה! כתגובנית וכתבת בוואלה! זון. שאר הזמן מסדרת את הדירה, עובדת, רואה סרטים, קוראת ומבלה. כשייגמר העניין הזה של הצבא נראה מה הלאה.