המפלגות הגדולות: חרדת ההפסד

לכל אחד משלושת המנהיגים נתניהו, לבני וברק יש סיבות טובות מאוד לחרדה מפני התפרקות מפלגתם לאחר ההפסד או מפני התערערות מנהיגותם האישית עד כדי אובדנה.

נתחיל בציפי לבני. אם מפלגתה אכן תזכה ב- 21 מנדטים, כפי שצופים לה הסקרים היא לא תהיה מרכיבת הממשלה. צפוי כי מיד עם הסתיים הבחירות, ממש באותו הלילה תקום קבוצת מופז ויתכן שנוספים עליה ותערער על זכותה לנהל את השיחות הקואליציוניות עם מרכיב הממשלה. היא תידחק לפינה מאוד לא נוחה של אובדן ההזדמנות השנייה שכן היא כבר החמיצה את ההזדמנות שהוטלה עליה להרכיב ממשלה וכעת תתווסף על כך החמצת הבחירות ותגזור עליה את אובדן מנהיגותה. גם אם תילחם ולא תוותר, קיימת אפשרות של פרישת שמונה ח"כים ממפלגתה לשם ניהול מו"מ ישיר עם מרכיב הממשלה וגם בכך ייסתם הגולל על מנהיגותה.

ומה על ברק אם יסיים את הסיבוב הזה עם פחות מ-15 מנדטים?
צפוי כי התוצאה הזו תגזור עליו אינתיפאדת סירוב לכניסה לממשלה ואם אכן זו תהיה התוצאה בסופו של יום, לא יוכל ברק להמשיך ולבסס את מנהיגותו לקראת הבחירות הבאות ובכך יבוא הקץ על מנהיגותו במפלגת העבודה. אם יסיים מעל לתוצאה הזו, יתכן שיוכל לגרור את מפלגתו לתוך הממשלה וליהנות ממנהיגות ביטחונית לשנים שיבואו, אולם גם אז ספק אם עוד יוביל את מפלגתו בעתיד.

ונתניהו? אם הוא לא יוכרז על ידי הנשיא כמרכיב הממשלה (מה שנראה לכותב שורות אלו פחות סביר) יקלע הליכוד לקרבות רחוב פנימיים ולגיבוש הנהגה חדשה תחתיו.

וליברמן, שסביר שמפלגתו תהיה השלישית בגודלה, כל תוצאה רק תאדיר את מנהיגותו בתוך מפלגתו וזאת מפני שבבחירות הקרובות אין ולא יהיה שם מצב של כישלון, כי מסתמנת שם ממילא הפתעת הבחירות וכן מפני שבישראל ביתנו, המפלגה זה ליברמן וליברמן זו המפלגה.