כבכל מערכת בחירות, גם הפעם מבוסס הקמפיין של ש"ס על אותן סיסמאות של עוני ללא תקווה: העלאת קצבאות הילדים, הגדלת הבטחת ההכנסה וכיוצא בזה . האם זה אומר שלש"ס אין מה להציע מלבד לפרוט על נימי הדיכוי העדתי ותרבות עוני שבשמם היא הוקמה?
במקום להיות מפלגה שמפיחה תקווה ומובילה אג'נדה של צמצום פערים חברתיים, ש"ס לקחה על עצמה את התפקיד של מייצגת ה"מסכנות". לעניות דעתי, ש"ס צריכה לפעול ליצירת מקומות תעסוקה בישובי פריפריה, ליזום תוכניות של שיקום שכונות מצוקה על ידי "פינוי בינוי" ולעודד צעירים באותן שכונות לרכוש השכלה גבוהה כשהמדינה משתתפת בשכר הלימוד.
אלא שכל מה שש"ס מדברת עליו זה הגדלת הבטחת הכנסה וקצבאות הילדים. מבחינתה, הכל מתחיל ונגמר בלקבל כסף מהמדינה. זאת למרות שתוספת תקציבית כזו מגדילה את העוני ומגדילה את הפער בין האוכלוסיה החזקה לחלשה. אם היא באמת רוצה לסייע לשכבות החלשות ולצמצם פערים חברתיים וכלכלים, כולל של האוכלוסייה החרדית, ש"ס יכולה וצריכה ליזום מקורות תעסוקה שיכולים לשלב בתוכם גם לימודי קודש.
חכות במקום דגים
במקום קצבאות ילדים, עלינו קודם כל לאפשר לאוכלוסיות החלשות לרכוש השכלה ולמצוא עבודה. אז, הם יוכלו בעצמם לקבוע כמה ילדים להביא לעולם, בהתאם ליכולת הכלכלית שלהם לעמוד בהוצאה של גידול ילדים ללא תלות המדינה. כך, לא יקלעו לתרבות עוני.
בנימין נתניהו כשר אוצר עודד יציאה לעבודה על ידי מתן הטבות לאמהות חד הוריות ויצירת מקורות תעסוקה. הייתה זו המדיניות הכלכלית של הליכוד, בזמן כהונתו של נתניהו כשר האוצר, אשר הוציאה אנשים מעוני תרבותי והטמיעה בהם מוסר עבודה. גם כעת, בשעה של משבר כלכלי עולמי, אנחנו צריכים לעודד את כוח הייצור במקום לייצר תרבות של עוני.
כעת, לנו האזרחים יש את המנדט לקבוע מי יהיה ראש הממשלה של ישראל בארבע השנים הבאות .אנחנו צריכים לבדוק עם עצמנו, באופן נטול שיקולים אישיים, מי הוא המנהיג המנוסה והחזק ביותר שיכול להנהיג את ישראל בשעה זו. יש לנו מדינה שצריך לנהל, ואנחנו צריכים מנהיג מנוסה בכלכלה, בביטחון ובתחום המדיני. המנדט שניתן לנו אינו נותן לנו רשות להמר על גורלנו.
* הכותב הינו עיתונאי וכתב בערוץ הראשון