בזמן האחרון אני תוהה אם היא כבר יודעת. אני, כמובן, עושה הכל כדי להסתיר. עדיין מוסרת את המשפטים המצופים ממני, עדיין מתפקדת באופן סביר, עדיין מדברת איתה על אותם חלומות נושנים. אבל ביני לבין עצמי זה נהיה מוחשי. כבר השלמתי עם העובדה שאני לא האדם שחשבנו שאהיה. שרצינו שאהיה. שאנחנו עדיין רוצות. אני טבע דומם מול מחשב. ציפית משומשת עם ריח פרלמנט לייט ארוך. וזה בסדר, אני מניחה. אני מתרגלת לזה אט אט. רק בגללה עוד קצת צורם לי. מאוד השתדלתי שלא לאכזב.
כחלק מאותו ניסיון עיקש שלי להיות ילדה טובה של אמא, לקחתי אותם ללאנץ' לא מחייב. בין הבית שלי לבית שלהם מצאנו את ברנצ'יס, החבוי היטב בין מגדלים מאיימים ואנשי עסקים בחליפות מאיימות לא פחות. חיבתנו לפחמימות גרמה לנו להרגיש לרגע כאילו פתח ווילי וונקה בפנינו את מפעל השוקולד הסודי שלו. כמו אמא המביטה בילדה? שרק יצא לאוויר העולם, בחנו בהשתוממות מהופנטת את ההיצע שנגלה לעינינו, את כל הפוטנציאל הגלום בתוכו, ובלוטות הרוק כבר התחילו לרקום להן חלומות. הסתובבנו מוקסמות בין הדלפקים העמוסים בקרואסונים, בפוקצ'ות, בפיצות, בעוגות ובעוגיות. ביניהם היו מונחים גם כמה סנדוויצ'ים וסלטים, בשביל שוחרי הבריאות.
"זה הולך להיות טוב", היא שלחה אלי זוג עיניים כחולות ומאירות. ובאמת, לרגע האמנתי שזה הולך להיות טוב. אך כמו ילד שגדל, גם בברנצ'יס החלו להתגלות סדקים. אמנם השירות עצמי, אך המפגשים המינימליים, הן עם האיש בקופה והן עם הנערה שהכינה את הקפה, הספיקו לי, וגם הם היו יותר מדי. אלוהים, חיוך לא יכול להזיק. פוקצ'ת אנטיפסטי (25 שקל), פיצה גבינה (16 שקל) וקרואסון פסטו וגבינות (20 שקל) חוממו לכדי סמרטוטיות, ולשלושתם היה טעם זהה של בצק עם גבינה. אל תטעו, אין לי התנגדות עקרונית לבצק עם גבינה, אבל זה גם לא מה שאיחלתי לעצמי. ממש כמו שאין לי התנגדות עקרונית לחיי, אבל הם לא החיים שאותם רקמנו בילדותי.
אך תקוותנו לא אבדה. אולי עוד תבוא הישועה. אלוהים יודע כמה אני מחכה לאיזה גבר בעל אמצעים ודרכון זר. וכמובן שגם קינוח יכול להטיב עם מצבי, אז בחרנו להמתיק את חיינו בעזרת עוגת שמרים שוקולד (13 שקל). אך שוב, אולי רק כדי להוכיח שלחיים יש תוכניות אחרות ובדרך כלל הפוכות מאלו שלי, העוגה הייתה מתוקה להכביד. רק ההפוכים (10 שקל) הצילו את הארוחה מלהיות אסון מושלם.
הייתי רוצה לכתוב שהמקום מספק אלטרנטיבה לעובדי האזור שמאסו בלאנצ'ים הקבועים שמציעות הרשתות, אבל אני לא בטוחה בכך. אולי המחירים הנוחים והעובדה שמדובר במקום עצמאי, הם שני היתרונות היחידים והמשמעותיים של ברנצ'יס. אני, שלא עובדת בהייטק, וכנראה שכבר לא אעבוד, ניצלתי לפחות מההתלבטות הזו.
וכשהלכנו משם היא הוציאה את המשפט שממנו כל כך חששתי: "במילה אחת - אכזבה". עד עכשיו אני מקווה שאמא שלי דיברה על הארוחה. ולא עלי.
בקטנה
סקס אפיל: אפילו הנחל המלאכותי שבו דגי זהב לא מצליח להחמיא לאזור התעשייתי
אנשים: העובדים שמסביב
עיצוב: בפנים עמוס כל טוב (לפחות לכאורה), בחוץ נראה חסר ייחוד
שירות: עצמי, ומה שלא עצמי _ איטי
הפוך קטן: עשרה שקלים
ליד ההפוך: מבחר עצום של עוגיות לקחת הביתה
גישה לנכים: כניסה יש שירותים יש
טיפ: לא לבוא עם ציפיות
שורה תחתונה: כי ציפיות נועדו לכריות שסרחו
ברנצ'יס. יגאל אלון 96. טל' 5616069. פתוח: א'-ה' 7:30-20:30, ו' 7:30-14:30.