דעה: סקר שקר תרדוף

"יום הכיפורים של הסוקרים" נכתב יום לאחר כשהתפרסמו תוצאות הפריימריס על ראשות קדימה, רגע אחרי שהתברר שהסוקר המדויק מכולם היה דווקא האיש, לכאורה בעל האינטרסים, שאול מופז, שיותר מכולם חזה בדיוק רב את התוצאות. האחרים, תחת אצטלת המקצוענות, טעו בעשרות אחוזים. אחר כך באו ההסברים, התירוצים, הנימוקים, שורה ארוכה שנגמרה, איך לא, בטענה המסורתית שהעם בישראל לא אמין, שאי אפשר לסמוך על תשובות הנשאלים. ואיך קרה שדווקא הסוקרים מטעם מופז חילצו תשובות אמינות?

כבר לפני עשרות שנים קבע המדע שבחירת נקודת התצפית משפיעה על תוצאותיו הסופיות של המחקר. רק שהמדע חיפש ומצא דרכים לנטרל – או לפחות להקטין ככל שניתן – את ההטיה כתוצאה מכך. זה לא נעים כשזה קורה, אבל המסקנה שתוצאות המחקר אינן מאששות את התיזה, היא מסקנה לגיטימית לגמרי בעולם האקדמי. האם זה כך בענף הסקרים? האם זה מקרי שההבדלים בין הסוקרים השונים הם כל כך גדולים? עד כדי פער של עשרה מנדטים, למשל, בין תוצאות סקר אחד למשנהו, למשל, ביחס לליכוד ולקדימה? ואיך ניתן להסביר את העובדה שבכלי תקשורת מסוים, באופן שיטתי, לאורך כל השבועות האחרונים, הליכוד תמיד מוביל בפער גדול ומשמעותי בהשוואה לכלי תקשורת אחר? שבכלי תקשורת אחר מפלגת העבודה זוכה למספר מנדטים גדול יותר מזה הניתן לה במקומות אחרים? האם יכול להיות שסדר היום הפוליטי משפיע על תוצאות הסקרים המתפרסמים? התשובה לשאלה האחרונה היא, היא ככל הנראה, כן. גם אם מדובר בסקרים שלכאורה היו אמורים לשקף את תמונת המצב ולא לכפות אותה.

אדם ברוך, כותב ענק ועורך נפלא שהתמזל מזלי לעבוד תחתיו במשך שנים, היה אומר לי - לפני שאת מתחילה את התחקיר, ועוד קודם שאת ממפה את העובדות, תמפי את האינטרסים. זה לא תמיד חייב להשפיע על הממצאים, אבל זה עוזר להתמצא בשטח. עניין זה רלוונטי במיוחד נוכח השפעת הסקרים על החלטת הבוחר. אנחנו אוהבים בהקשר הזה להביא כדוגמא את סיפורה של מפלגת הגמלאים. איך ערב הבחירות הקודמות, במרבית הסקרים, היא גירדה, בקושי רב, את אחוז החסימה. איך יום למחרת היא הייתה הפתעה ענקית עם שבעה מנדטים. רק שזו איננה הדוגמא היחידה שבה אג'נדה ניצחה את הסקר והפסידה בתוצאות האמת. די להיזכר בפער העצום שהיה בין תוצאות הסקרים ערב הבחירות ב-1996, שחזו ניצחון מוחץ לשמעון פרס, מול התוצאות שהעלו, גם אם בהפרש קטן, את בנימין נתניהו לשלטון. אותו פרס, אגב, שהיה מלך הסקרים באופן מסורתי, והמפסיד הסדרתי בתוצאות האמת.

במילים אחרות: סקרים אכן יכולים ללמד על מגמה, הם לא מבטיחים תשובת אמת לתמונת התוצאות. והמשמעות? מי שיקבע בסופו של דבר את התוצאות, יהיו המצביעים. אלו צריכים לדבוק בעמדתם, באמונתם. מי שמאמין בנו, ומאמין בחשיבות ובנחיצות של מפלגת הירוקים בכנסת, אסור לו לחשוש ברגע האמת שמא הקול שלו ילך לאיבוד. ההיפך הוא הנכון: הקול הזה הולך לאיבוד, גם ערכית, גם מוסרית, ברגע שהבחירה היא פונקציה של סקרים. בטח ובטח כשהניסיון מלמד כמה מוטים הם יכולים להיות.

* אריאלה רינגל הופמן מדורגת שלישית ברשימת הירוקים לכנסת.