פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      נעים להכיר - הלוטרה

      הלוטרה חיה בגפה, שוחה בנחלים בלילות ומסתתרת במקומות לחים בימים. יהיה קשה לראות אותה, ולא רק בגלל סכנת ההכחדה שהיא נמצאת בה

      הלוטרה היא טורף ממחלקת היונקים וממשפחת הסמוריים, המותאמת לחיים במים. הלוטרה היא פעילת לילה, הניזונה בעיקר מדגים, אך גם מסרטנים. את טרפה משיגה הלוטרה לרוב ברדיפה אחרי דגים תוך שחייה וצלילה תחת במים. גופה מותאם לשחייה במים בעזרת פרווה מיוחדת המונעת הרטבות גופה, קרומי שחייה בין אצבעות כפות רגליה, ומיקום האוזניים והאף בחלקו העליון של הראש, באופן שמאפשר לראות ולשמוע מחוץ למים בזמן שחייה. שערות השפם הארוכות מאפשרים לה לזהות כל תנועה במים ולאתר מכשולים וטרף.

      כשחיינית, שוכנת הלוטרה בנחלי איתן שמימיהם נקיים ומכילים דגים כמקור מזון, ובמאגרי מים ובבריכות המכילים דגים, וסמוכים לנחלים אלו. סבך הצמחייה על גדותיהם הנחלים והבריכות משמש להן כמסתור בשעות היום. הלוטרה יכולה לעבור מספר קילומטרים בלילה, לרוב בשחייה, אך מסוגלת לחצות גם ביבשה מערוץ אחד למשנהו באזור של בתי גידול לחים. טווחי התנועה תלויים במקורות המזון זמינים ומחסות המתאימים ללינה ולהסתתרות.

      הלוטרה הינה בעל חיים יחידאי (כלומר חי בגפו), כאשר המידע מאירופה מלמד שטריטוריה של זכר משתרעת על פני 15-40 ק"מ לאורך נהר, והיא כוללת בתוכה עד שלוש טריטוריות של נקבות. טריטוריות הפרטים מסומנות בגללים המוטלים על סלעים הבולטים מהמים ועל גדות הנחל/נהר. הנקבה ממליטה 1- 3 גורים לשנה, והם נשארים בסמוך לאם בשנתם הראשונה. היות המין יחידאי מחייבת את המתבגרים לחפש טריטוריות חדשות לאחר עזיבתם את האם.

      בסכנת הכחדה עולמית

      בעבר נפוצה הייתה הלוטרה בכל נחלי החוף בארץ, מראש הנקרה בצפון עד נחל שורק בדרום, כולל בתי גידול לחים (בריכות וביצות) בעמק עכו ובמישור החוף, ובאגן הירדן ממקורותיו בסמוך לחרמון ועד לשפך שלו אל ים המלח, כולל כל נחלי האיתן המתנקזים אליו. אוכלוסיות הלוטרה נפגעו מאוד החל משנות ה-60 של המאה ה-20, כתוצאה מהפיתוח האינטנסיבי הכולל קיטוע בתי גידול, מזיהום נחלים, מפגיעה במקורות המים הטבעיים, מפגיעה במקורות המזון במים ובסביבתם ומצייד בלתי חוקי. בשנים האחרונות התברר שאחד מגורמי הסיכון העיקריים ללוטרה הוא דריסה בכבישים הסמוכים למקורות מים.

      בישראל ובעולם מוגדרת הלוטרה כמין בסכנת הכחדה חמורה. כתוצאה ממצב זה הופעלו מספר פרויקטים ברחבי אירופה ששמו להם למטרה לשקם את אוכלוסיות הלוטרות על ידי פעילות סביבתית מול הרשויות, העלאת מודעות ציבורית ופעילות חינוכית שמטרתה להכיר לקהל את הלוטרה, ללמוד את חשיבות השמירה עליה כטורף על במערכות מימיות (המהווה עדות לבריאות המערכת האקולוגית) וכחלק מתפיסה סביבתית לתכנון מושכל הכולל לצידו שמירה על משאבי טבע ובתי גידול.

      גם בישראל החל בעשור האחרון מרכז היונקים של החברה להגנת הטבע, בשיתוף חוקרים מאוניברסיטאות שונות, לקדם פעילות של סקרים ומחקרים המנסים להעריך את מצב אוכלוסיות הלוטרה בישראל ולחפש דרכים להגן עליה מסכנת הכחדה. הערכת גודל האוכלוסייה של מין נדיר זה קשה היות וקשה לצפות בלוטרה, אולם לפי אומדן גס, אוכלוסיות הלוטרה בארץ נעות סביב כ-100 פרטים. כיום מוכרות אוכלוסיות של לוטרה בישראל באזור עמק החולה, צפון הכנרת ושפכי הנחלים המגיעים אליה, עמק חרוד ובית שאן, ולאורך ערוץ הירדן המקשר ביניהם. בשנים האחרונות נאספו מספר עדויות גם ממספר מאגרים בגולן, אליהם כנראה מגיעות הלוטרות דרך ערוצי נחלים מהכנרת ומהחולה. עם זאת, מזה מספר עשורים נחשבת הלוטרה כמין שנכחד ממישור החוף המרכזי והצפוני ומעמק יזרעאל, וגם במרבית הסקרים מהעשור האחרון, לא נמצאו עדויות לפעילותן שם. מצב זה הוביל את החוקרים לקדם פעילות שתנסה להשיב ולבסס אוכלוסיית לוטרות במערב ישראל, כאמצעי להגן עליהן מפני סיכוני הכחדה. בתהליך זה הוחל בניסיון ראשוני להעתקת פרטים לעמק יזרעאל ובהקמת גרעין רבייה ללוטרות שמקורן בארץ, שישמשו לשיחרור עתידי באזורים מהן נכחדו.

      מחבואים

      בשנתיים האחרונות הופתענו לגלות הופעתם של סימני פעילות של לוטרה (גללים) בנחל הנעמן שבמישור החוף הצפוני, ושנה מאוחר יותר אף לאורכו של נחל הקישון – מחוף הים התיכון ועד מרכז עמק יזרעאל. מידע חדש ומפתיע זה מצביע על הגעת פרטים חדשים לאזור. אחת ההשערות הינה שמקורן של לוטרות אלה מלבנון, ושהן הגיעו לנחלי החוף בשחייה דרך הים.

      צפייה בלוטרות בטבע היא כמעט בלתי אפשרית, מכיוון שהן פעילות בלילה ומסתתרות בסבך ביום, וחוששות מפעילות בקרבת אדם. לפעמים מתבלבלים בין הלוטרה לנוטריה, שהיא מין פולש של מכרסם שהובא לארץ לפני מספר עשורים, ומצוי כיום בבתי גידול לחים רבים. עם זאת, קל למצוא במקומות המתאימים סימנים לנוכחותה – תחנות אכילה על סלעים במים או ליד המים, עם חלקי דגים וסרטנים.

      * הכותב מנהל מרכז היונקים של החברה להגנת הטבע