לא חזק ולא מנהיג

בכל כמה פרקים בסדרת המופת "הבית הלבן", היה מתכנס הצוות הבכיר כדי לבדוק ולנתח את דעת הקהל לגבי נשיא ארצות הברית. בהתחלה היו מנתחים את קטגוריות חיוך הקולגייט "אמין", "מעורר אהדה" וכל מיני ביטויים של מחבקי עצים למיניהם, עד שמישהו היה חותך לקטגוריה החשובה באמת. "מה הם אמרו על 'מנהיג חזק'", היה אחד מהם שואל בפנים חתומות. אם המספרים הגיעו ללמעלה מחמישים אחוז, הצוות התחיל להתחבק כאילו עוד "אמי" נפל להם לידיים.

הכמיהה הזו לאותו "מנהיג חזק" ש"יעשה סדר" ו"יטפל בבעיה" אינה רק מנת חלקם של תסריטאי הוליוודי וקאסט פוליטי דמיוני. זוהי כמיהה קמאית בציבור הישראלי, המתבטאת בסקר אחרי סקר, משאל אחרי משאל והגרוע מכל – דור אחרי דור . לכן אביגדור ליברמן מת שתקראו לו "פאשיסט". הוא מאוהב בדימוי הדמוני עליו עמלים אנשי שמאל. עבור יו"ר מפלגת "ישראל ביתנו", ההכרה השמאלית בו כאויב הדמוקרטיה, הערבים ויסודות המשטר הופכת אותו, סוף סוף, לאופציה הרלוונטית היחידה מימין לנתניהו.

כמו יצור מסדרת קומיקס דמיונית, ככל שמושלך עליו יותר רפש מהצד הלא נכון של המתרס הפוליטי, כך הוא גדל וגדל עוד. שוב נוצר מצב אבסורדי, שבו השמאל ממליך את אויבו הגדול ביותר. אויב שעד היום לא הראה אף הצלחה ממשית, לא בממשלה ולא באופוזיציה, לא בנושאים ביטחוניים ולא בנושאים אזרחיים, עליהם הוא נוהג ללהג במשך שעות עבור הקול הרוסי. ליברמן, בחסות חזותו הפיזית ובסיוע דימוי סאטירי מצחיק אך לא אפקטיבי ("ארץ נהדרת"), עומד מול המתקפות החוזרות ונשנות ומחכך ידיים. הוא יודע שזו הדרך הבטוחה לממשלה עם 17 מנדטים, קבלת תיק בכיר ובעיקר שלטון בלי בג"צ ובלי בצלם.

מוטב לשמאל הישראלי, ובעצם לכל דורשי שלומו של ההומניזם הבסיסי הגורס כי כל אדם – גם ערבי ישראלי – הוא אדם, לשבור את ההגה בכל הקשור לליברמן. במקום להלל את התכונות שהציבור הישראלי כה מחבב, כמו דורסנות פוליטית ומדינית, מינימום גינונים ומקסימום פעילות במחשכים, ראוי שהקמפיינרים השונים יתמקדו בצדדים בעייתיים אחרים של איווט: הזגזגנות ביחס לממשל אולמרט; הרפיסות בכל הקשור להצעות החוק בנושא "ברית הזוגיות" ואפילו שינוי המשטר; הבחירה בחברי כנסת מפוקפקים שבאמת מאמינים שתעודת כשרות של פיצוציה היא B.A.

מוטב גם לעודד את ליברמן במאבקו כנגד התיקים המתנהלים נגדו מזה עשור ללא יכולת להכריע – בכך נוכיח שגם ליברמן, המנהיג החזק שלנו, לא באמת חזק וגם הוא נזקק לליטוף קטן של חסידי שלטון החוק האמיתיים, כלומר אלו המאמינים שכל אדם חף מפשע עד שהוכח אחרת, וכי עינוי דין אינו פחות גרוע ממשפט שדה. יותר מכל עלינו לזכור, שליברמן איננו "מנהיג חזק" מפני שמעולם הוא לא היה מנהיג. לכן אין סיבה שדווקא אויביו הם אלו שימשחו אותו למלכות.