מי מסכן את השטחים הפתוחים בישראל?

צילום: נועם כהן, עריכה: ענת ברק

עידוד ממשלתי של התיישבות בודדים במרחבים פתוחים בגליל, בהרי יהודה ובנגב, הכשרה סיטונאית של בניה בלתי חוקית במגזר הבדואי בנגב, איומי בנייה תמידיים על הרי ירושלים, קידום מאסיבי של סלילת כבישים וקידוחי נפט במדבר יהודה, אלו הם רק חלק קטן משמונים ואחד איומים על הטבע ועל השטחים הפתוחים בישראל של שנת 2009. כך עולה מדו"ח האיומים על השטחים הפתוחים בישראל של של החברה להגנת הטבע.

על פי הדו"ח, השטחים הפתוחים בישראל, הולכים ומצטמצמים, ומצויים תחת לחץ מתמיד ואיומים בלתי פוסקים על ערכי הטבע והנוף המצויים בהם, זאת על ידי גורמי יזמות ופיתוח שונים, המתחלקים על פי הדו"ח, לשני גופים עיקריים: הממשלה, על מוסדותיה השונים, והסקטור הפרטי. מהדו"ח עולה שהממשלה אחראית על החלק הארי של האיומים, אך גם הסקטור הפרטי מייצר לא מעט מיוזמות הפיתוח המאיימות על השטחים הפתוחים. בין האיומים שעליהם אחראית הממשלה, ניתן למצוא קידום תכניות ליישובים חדשים בלב שטחים פתוחים ערכיים במזרח לכיש, מצפה עירון, קדמת גפן, כסיף וצמד ישובים בפתחת ניצנה, עידוד התיישבות בודדים במרחבים פתוחים בגליל, בהרי יהודה ובנגב, והכשרה סיטונאית של בניה בלתי חוקית במגזר הבדואי בנגב, הכוללת הקמת ישובים חדשים. כמו כן מאשימה החברה להגנת הטבע את הממשלה בהכשרתן של תוכניות לשכונות מגורים ויוזמות פיתוח שמקודמות באזורים רגישים כדוגמת: הרחבת כפר ורדים, התפשטות עוספייה ודלית אל כרמל אל פארק הכרמל, בניה בנחל נדר בחיפה, הרחבת יבנה לעבר נחל שורק, הרחבת אלעד, הרחבת מודיעין לתחומי הגבעות הדרומיות, פיתוח בפתחת נחל חלילים במבשרת ציון, הרחבת באר שבע צפונה, בניה על שפת המכתש במצפה רמון ושכונת רמת בגין באילת.

הדו"ח מציין לטובה את החלטת המועצה הארצית לפני כשנה לדחות את תכנית ספדי לבנייה בהרי ירושלים, אך טוען כי הסכנה מעל ירושלים עדיין לא חלפה. "בחלוף למעלה משנה נראה כי לא כל הגורמים הממשלתיים הפנימו את המסר של העברת משקל הכובד לחיזוק העיר ירושלים פנימה", נכתב בדו"ח. "גורמים אלה מנסים שוב ושוב להקים את התוכנית ההרסנית לתחייה".

אצבע מאשימה מופנית כלפי כמה תוכניות של פיתוח תשתיות תחבורה, שלטענת הדו"ח, מביאות ויביאו גם בעתיד לפגיעה סביבתית קשה, וזאת על ידי העדפה של סלילת כבישים על פני קידום תוכניות לעידוד נסיעה בתחבורה ציבורית. בין הפרויקטים שנגדם יוצא הדו"ח, ניתן למצוא את סלילת הכבישים באזורים הסמוכים לפארק הכרמל, בקעת הנדיב, פארק השרון, מרחב הפולג, הרי יהודה, חולות הנגב המערבי ועוד. וכמו כן את הקמת שדה התעופה הבינלאומי במגידו.

סעיף מיוחד בדו"ח עוסק באיומים שמהווים פיתוח ממשלתי של תשתיות, אנרגיה, קבורה, מים, אוצרות טבע, ובטחון. החברה להגנת הטבע ביקורת על מחסור בתוכנית ארוכת טווח בתחום האנרגיה. בדו"ח נכתב, כי "בהיעדר תכנית אב למשק האנרגיה, מקודמים בצפונה ובדרומה של הארץ שורה ארוכה של מיזמים להפקת אנרגיה, זאת ללא ראיה כוללת ורחבה. ייצור חשמל בתחנות כוח ממקורות אנרגיה מתחדשת, מקורות שמש ורוח, הינו מבורך ביסודו, אך גם כרוך בפגיעות סביבתיות ונופיות לא מבוטלות. על כל פיתוח מעין זה, כמו כל פיתוח אחר, להישען על מדיניות המושתתת על ראייה כוללת ויסודית". בסעיף זה נמתחת ביקורת נוקבת על כמה מהתוכניות היותר מרכזיות להפקת חומרי גלם שמתבצעות בישראל ושלטענת הדו"ח מקודמות באזורים הרגישים ביותר מבחינה סביבתית, לדוגמא: קידוח נפט במדבר יהודה, מפעלי ים המלח – בריכה מס' 5, ותוכניות כריית פוספטים. גם גדר ההפרדה בוואדי קלט ומדבר יהודה זוכה לביקורת.

בחלק הזה בדו"ח נטען בין היתר כי שינויים השונים בייעוד החקלאי של שטחים הפתוחים, מאיימים לפגוע בהם. בהקשר הזה מוזכרים התוכניות לפיתוח כפרי באיילת השחר ואת הפעילות הלא חקלאית במושבי מחוז מרכז כאיום על השטחים פתוחים, ומדגיש כי חלק מהשינויים נעשים בהיתר של הרשויות.

אחד החלקים היותר מעניינים בדו"ח מתייחס לעידוד תכניות למלונאות, כפרי נופש ושירותי תיירות הגורמות לטענת הדו"ח, "לפגיעה בשטחים פתוחים ולפגיעה בזכות הציבור להנאה מערכי הטבע ומהנוף". דגש הושם על האינטרס היזמי מול טובת הציבור והקרקע. הדו"ח מציין כמה וכמה תוכניות שסביבן מתקיים מאבק ציבורי עיקש. תוכניות אלה מקודמות באתרים הבאים: חרמון, טבריה וחוף כורסי בכנרת, חוף בצת, מרינה בחוף הדרומי של עכו, חוף הבונים, חוף פלמחים ובחוף אלמוג באילת, וכן בנגב ובערבה בתכניות למלונאות ותיירות מדבר בזבזניות בקרקע דוגמת בקעת ססגון בתמנע ובשולי היישובים ערד, ירוחם ומצפה רמון.

הדו"ח מותח ביקורת קשה על אוזלת היד של המדינה בכל מה שנוגע לאכיפה על עבירות בנייה. "בנייה בלתי חוקית, המתרחשת בין היתר בשטחים הפתוחים, הפכה זה מכבר ל"מכת מדינה". בינוי בלתי חוקי מסכל את מטרות התכנון ומאיים על השטח הפתוח. האכיפה על עבירות בנייה כמעט ואינה קיימת, ובוודאי אינה מרתיעה די את מבצעי העבירות, או הופכת את עבירות הבנייה לבלתי משתלמות כלכלית" נכתב בדו"ח. ברשימה השחורה של המקומות שבהן הבנייה הבלתי חוקית פופולארית במיוחד הן: מושבי המרכז, בנייה של המגזר הבדואי בנגב, התפשטות דלית אל כרמל ועוספיה בכרמל, התיישבות בודדים במרחבים פתוחים בגליל, בהרי יהודה ובנגב ובישוב החדש מצפה עירון.

ל"בנק הקרקעות" של המדינה, מינהל מקרקעי ישראל, "יש את הכלים והסמכות לנקוט פעולות קרקעיות אשר יביאו להגנה על שטחים פתוחים ערכיים, אלא שכלים וסמכות אלו נותרים לעת זו, ריקים מתוכן סביבתי". נטען בדו"ח. בין האיומים שלטענת הדו"ח, "נוגעים ישירות לאזלת היד של מינהל מקרקעי ישראל בכל הנוגע לשמירה על השטחים הפתוחים למען הציבור", מופיעים: והעברת שטחים פתוחים איכותיים ציבוריים לידיים פרטיות, בהן היוזמות המקודמות בחרמון ע"י חברת 'הר החרמון', יוזמת קיבוץ איילת השחר, תוכניות מלונאות בטבריה ובחוף כורסי, מלונאות בחוף בצת, המרינה בעכו, מיזמי חברת המלח בעתלית, כפר הנופש בחוף פלמחים, פיתוח בפתחת נחל חלילים במבשרת ציון, ופעילות לא חקלאית בנחלות במושבי מחוז מרכז.

למרות העובדה כי רוב הביקורת בדו"ח מופנית כלפי הממשלה, מאשים הדו"ח את הסקטור הפרטי בניצול רפיסות הממשלה - יזמים שונים מקדמים את האינטרסים המסחריים שלהם על חשבון האינטרס הציבורי לשמירה על שטחים פתוחים, טבע ונוף. בין האיומים הנוגעים ישירות לגורמים פרטיים המופיעים בדו"ח, ניתן לציין את היוזמות המקודמות בחרמון ע"י חברת 'הר החרמון', יוזמת קיבוץ איילת השחר, תוכניות מלונאות בטבריה ובחוף כורסי, הרפורמה בענף הלול בגליל ובהרי יהודה, מלונאות בחוף בצת, תכניות הבנייה המקודמות בכרמל, הן בצפון (נחל נדר) והן להרחבת עיר הכרמל, מגדלי חוף הכרמל, מיזמי חברת המלח בעתלית, כפר הנופש בחוף פלמחים, פעילות לא חקלאית בנחלות במושבי מחוז מרכז, פיתוח יזם בעמק הצבאים בירושלים, קידוח "צוק תמרור" במדבר יהודה, מפעלי ים המלח, כרייה בארץ בראשית באורון-צין, ומלונאות בחוף אלמוג באילת.