פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      דעה: ילד, זוז הצידה!

      החינוך הוא האוצר היחיד שיש לישראל. בשונה מהמנהיגות הקיימת, רק מפלגות שמחוייבות למצע ערכי, תשמרנה את היתרון האיכותי שלנו

      "ילד, זוז הצידה!". נשמע לכם מוכר? בוודאי, הרי זו סיסמת הבחירות הרשמית של כל המפלגות הגדולות. היתה מלחמה, היו רעש ופיצוצים, ועכשיו הפרצופים חמורי הסבר וה"מנהיגותיים" ניבטים אלינו מעל כל כרזת רחוב. ההוא מנהיג חזק, זה לא סימפטי, ולה יש את האומץ. האומץ לעשות מה? לא חשוב, יש לה. רק דבר אחד לא מעניין את הפרצופים המרשימים והממלכתיים האלה. דבר אחד קטן – הילד שלכם. לא מעניין אותם מה הוא לומד בבית הספר, לא מעניין אותם מה הוא אוכל לארוחת הצהריים, ובטח שלא מעניין אותם לאיזו אווירה הוא נחשף ברחוב, בבית הספר ובכלי התקשורת.

      "זמן בחירות, ילד, יש קמפיין, זוז, זוז כבר"!!!

      בעיצומם של קמפיינים לוהטים, אייטמים זועקים ובימים שאחרי המלחמה, המפלגות הגדולות נוטות להצניע את סוגיות המהות, סוגיות הליבה של קיומנו כאן כיהודים, כישראלים. שאלות הבטחון של מדינת ישראל ושאלות ניהול המשא ומתן עם אויבינו נוגעות רק במעטפת הקיום הישראלי. את הסוגיות האמיתיות, הקשורות לאופן ניהול חיינו, של כל אחד ואחד מאתנו, לחומרי הלמידה של הילדים שלנו, לרווחתם ולבטחונם האישי – לא חושפות המפלגות הגדולות. ומדוע?

      כי אין להם מה להגיד! כי הם זנחו את ילדינו במשך שנים, וגם עכשיו ילדינו לא מעניינים אותם כהוא זה. רגע, לילד יש זכות בחירה? אה, לא, אז לא חשוב עכשיו. הם לא קולות צפים, לא מתלבטים ולא ימאים. אז הם פשוט לא מעניינים. יש כמובן מפלגה אחת שכן ממקדת את הקמפיין שלה בנושאים חברתיים, ש"ס. ובכן, כמפלגה שלא נקפה אצבע למען החברה והחינוך, שעשתה כל שביכולתה להנציח פערים, ראוי באמת שתעודד ותציף את הנושאים הללו...

      החינוך איננו עוד נושא במערכת הבחירות, אפילו שאלות הרווחה והפערים החברתיים מתגמדות לעומתו. החינוך הוא שאלת הכיוון הרוחני, הערכי והיצרני אליו אנו מוליכים את המדינה. טשטוש והתפרקות ערכית של מערכת החינוך אינם גורמים ל"בעיה" במדינת ישראל, הם מפוררים את עצם קיומה. אם מערכת החינוך איננה מתפקדת כראוי, ואיננה מאפשרת לתלמידי ישראל לצמוח באופן ראוי – ממילא אין לנו עבור מה להלחם, אין לנו עבור מה להתאמץ. אם בני הדור הבא יהיו בינוניים ומטה, נטולי סולם ערכים מוגדר, ריקים מחזון וממסורת (בקיצור, בוגרי מערכות החינוך של מפלגות השלטון) – קיומה של המדינה איננו מוטל בספק. הוא נגזר.

      החינוך הערכי והאיתן למורשת ישראל, לערכי מוסר ויושר, ולא להישגיות נבובה – הם האוצר היחיד שיש למדינה קטנה כשלנו. הם שישמרו את היתרון האיכותי שלנו על פני אויבינו. פרצופים נבובים וסיסמאות הבל ריקניות לא יעשו את זה, רק מפלגות שמחוייבות למצע ערכי, שנאמנות לדרך אידיאולוגית, שמבקשות להעצים את החברה ואת המסד המוסרי והרוחני שלה יצליחו. נכון, כנראה שלא נרכיב לבדנו את הממשלה הבאה, אך יהיה שם מי שיזכיר למנהיגים שהפרצוף הרציני שלהם לא מספיק.

      האסטרטגים והקמפיינרים לא מועילים בעת צרה. מעמד המורים ושכרם, הביטחון הסוציאלי של העובדים במשק, הביטחון האישי של כל אזרחי המדינה – הם שישנו את התמונה מקצה לקצה. שבענו ממפלגות קש שמסוגלות להחליף ביניהן את המצע ואת המועמדים וכולנו לא נשים לב, שמענו די מנהיגים שהולכים בדרך אחת ומטיפים לדרך אחרת. אנחנו רוצים מנהיגות אותנטית, של מפלגות ערכיות, ששמות על השולחן את הדאגה לנו ולילדינו.

      * הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ הוא יו"ר מפלגת הבית היהודי.