"דירה להשכיר" - גרסת התנועה החדשה - מרצ

בקומה הראשונה אשת אוליגרך מפונקת. כל היום בביתה על משכבה מתהפכת. בקומה השנייה גר אדון טייקון, כל היום מסתובב, עושה ביקורים, כי בניו מנהלים תאגידים אחרים. בקומה השלישית תושב חוץ מגונדר. בין היתר מחזיק את שיכוני עמידר. בקומה הרביעית גר פוליטיקאי. בשמחה ונחת פותח מעטפה מנצחת. ובקומה החמישית גר מר בנקאי. אך לפני שבוע ארז חפציו ונסע. איש איננו יודע לאן ומדוע.

כתבו דרי המגדל שלט, תקעו מסמר מעל לדלת, וקבעו שלט בקיר: דירה להשכיר

והנה בשבילים, בדרכים, בכבישים – אל הבית באים דיירים
חדשים.

ראשונה באה אורית, אם חד הורית, לקומה חמישית עולה, קוראה את השלט, פותחת הדלת, עומדת בפנים ומסתכלת.
באים מכל הדירות השכנים, עומדים מסביבה, מחמיצים לה
פנים:

הנאים החדרים בעיניך?
נאים.
הנאה המטבח בעיניך?
נאה.
הנאה המסדרון בעיניך?
נאה.
אם כן, שבי אתנו, אורית!
לא, לא אשב.
למה?
השכנים אינם טובים בעיני. איך אגור אני חד הורית עם אוליגרכית שמכלה ימיה אצל הספרית? ובכלל, במחיר אין כל הגיון, הוא יעלה לי פי חמישים ממענק ההיריון.

הלכה אורית, באו יעל, עידן, איתי, מתן וברקת, חמישה סטודנטים ששוכרים דירה מחולקת. חיש מהר עלו לקומה אחרונה. קראו את השלט, פתחו הדלת, עמדו בפנים ומסתכלים. באים מכל הדירות השכנים, עומדים סביבם, מחמיצים להם פנים:

הנאים החדרים בעיניכם?
נאים.
אם כן, שבו אתנו, יעל, עידן, איתי מתן וברקת!
לא, לא נשב.
למה?
השכנים אינם טובים בעינינו. איך נשב פה, סטודנטים דלפונים, עם טייקון שעושק את האביונים? כל בניו עושים הון ומזמן שכחו לתרום לציון. ובכלל, עם כאלה דירות, נצטרך לעבוד כל החיים במשמרות.

שמחו השכנים,
והסטודנטים הלכו להם.

הלכו הסטודנטים, בא נסים, נכה מרותק לעגלת גלגלים.
קרא את השלט "דירה להשכיר". ואחרי שקרא את השלט,
התגלגל ועלה ופתח הדלת. באים מכל הדירות השכנים, עומדים סביבו, מחמיצים לו פנים:

הנאה הדירה בעיניך?
נאה.
אם כן, שב אתנו!
לא, לא אשב.
למה?
השכנים אינם טובים בעיני. איך אני על עגלת גלגלים, שבקושי מגיע לבאסטה, אשב עם תושב חוץ שיש לו יאכטה!ובכלל, חודש בבניין של מי ומי - כמו שנתיים קצבת ביטוח לאומי.

הלך לו נסים.
באה רונית, מחנכת שמינית.

הסבירה המורה על המדינה,
עלתה המורה לקומה אחרונה.
קוראת את השלט,
פותחת הדלת,
באים מכל הדירות השכנים,
עומדים סביבה, מחמיצים לה פנים:

הנאה המטבח בעיניך?
נאה.
אם כן, שבי אתנו!
לא, לא אשב. השכנים אינם טובים בעיני. כי איך אשב בשלוה ובנחת, ופוליטיקאי פותח מעטפה מנצחת. עולה קול השטרות עד לב השמים, איום ונורא, מחריש אזנים. ואזני רגילות לקולות אחרים, רק לספרים ואסיפות הורים. ובכלל, הדירה בקומה החמישית תעלה לי כמו משכורת שנתית.

שמחו השכנים,
והמורה הלכה לה.

הלכה המורה, בא אבנר, בקרוב מיליונר. חיש קל עלה לקומה אחרונה. קורא את השלט, פותח הדלת, עומד בפנים ומסתכל. באים אליו כל השכנים, עומדים מסביבו, מסבירים לו פנים.

ובכן, לא תשב אתנו, אבנר?

אשב ואשב בחפץ לב, כי השכנים טובים בעיני:
האוליגרכים המפונקים – ממלאים ת'ארנקים,
הטייקון – חסין מיתון,
תושב החוץ – על מזומנים הוא לא לחוץ,
והפוליטיקאי בעל המעטפות,
החביא הכל בכספות.
רואה אני, כי נוכל לחיות ביחד
בחברה טובה, בשלום ובנחת.

שכר אבנר את הדירה,
יום יום סופר שם אג"ח להמרה.

כך בלב הכרך, בין בוטיקים למסעדות,
עומד מגדל בן חמש קומות.
ובמגדל גרים רק עשירים,
כשאנחנו מצטופפים בשני חדרים.