"הקדנציה שלי במשרד האוצר התאפיינה בניהול אחראי ושקול בתקופה מאוד מורכבת ומסובכת. מה שיאפשר לשר האוצר בממשלה הבאה - אני או מי שיחליף אותי - להתמודד היטב עם המשבר הכלכלי העולמי ועם הבעיות הספציפיות שלנו". כך מסכם רוני בר-און את הקדנציה שלו כשר אוצר.
בר-און יסיים את תפקידו לאחר הבחירות הקרובות. הוא רוצה, אפילו מאוד רוצה, להיות שר אוצר גם בממשלה הבאה, אבל הוא אינו מתעלם מהמציאות. לדבריו, "כשהתוצאות כל כך שונות בין סקר לסקר קשה לדעת. במיוחד כשרבע מהציבור עדיין לא החליט עבור מי יצביע. בקרב המתלבטים יש סיכוי גבוה יותר למפלגת
מרכז מאשר למפלגת ימין. צריך לעבוד ולהתאזר בסבלנות". ערב הבחירות מסרב בר-און לומר מהו גובה הפיצוי שמשרד הביטחון דורש מהאוצר לכיסוי הוצאות מבצע עופרת יצוקה, אבל כן מזכיר כי ועדת ברודט הדגישה במסקנותיה, כי בעת משבר כלכלי ניתן לקצץ בתקציבי הביטחון. לדבריו, עדיף להוציא את הוויכוח על גודל הפיצוי מהדרג הפוליטי לידי הדרג המקצועי, מנכ"ל משרד הביטחון, פנחס בוכריס, וראש אגף התקציבים, רמי בלינקוב.
קידמנו אג'נדה ברורה
בר-און, שר האוצר ה-22 של ישראל, נכנס לתפקידו ב-4 ביולי 2007, במקום אברהם הירשזון. אם ציפי ליבני, יו"ר קדימה, תרכיב את הממשלה הבאה, הוא יהיה שר האוצר שלה. אם בנימין נתניהו יהיה ראש הממשלה הבא, קרוב לוודאי כי בכיר בליכוד או מקורב לו יקבל את התפקיד.
"אנו נמצאים כיום בעיצומו של משבר כלכלי גלובלי קשה, שפוגע גם בנו", פותח בר-און. "איש לא יכול להגיד כיום איפה אנחנו נמצאים על גרף הזמן, בתחילת המשבר, באמצעו או לקראת סופו. איש גם לא יכול לומר אם עברנו את שיא המשבר או שהוא עדיין לפנינו.
"אני, כשר אוצר, יכול להסתכל בסיפוק ובמידה מסוימת של גאווה על מה שעשינו באוצר עד המשבר ומאז. אני די מפחד לחשוב מה היה קורה אם לא היינו יוזמים את התוכנית להאצת המשק, התוכנית הריאלית והתוכנית הפיננסית. אני עוד יותר חושש לחשוב מה היה קורה אם היינו מקבלים את הדרישות המתלהמות של אינטרסנטים שונים להתמודדות עם המשבר, עם תוכניות כאלה ואחרות. צריך לזכור כי המשבר הגלובלי נפל עלינו בתקופה פוליטית מאוד מורכבת, בתחילה עם ממשלה בלי קואליציה תומכת ובהמשך בתקופת בחירות".
בר-און סבור כי האוצר ניהל בקדנציה שלו, "מדיניות מאוד אחראית. לא קפיטליזם דורסני ולא סוציאליזם שמתעלם מהסקטור העסקי. ניהלנו מדיניות פיסקלית אחראית ששומרת על מגבלות ההוצאה ומורידה את החוב הלאומי, תוך עמידה בלחצים קשים ביותר מכל הכיוונים, גם מתוך הממשלה והקואליציה. כמו למשל הדרישה להגדלת קצבאות הילדים.
"קידמנו אג'נדה כלכלית-חברתית מאוד ברורה, שהביאה לצמצום הפערים בחברה. לראשונה הממשלה הציבה לעצמה יעדים מדידים בכל הנושאים של סגירת פערים ועמדה בהם. חרתנו על דגלנו שיפור מצבו של החמישון התחתון, בשל יציאה לעבודה ולא בשל הקצבאות. עד נובמבר האחרון שיעור ההשתתפות בכוח העבודה במשק עלה באחוזים מרשימים והאבטלה ירדה לרמה של לפני 20 שנה.
"פעלנו נמרצות, למרות התנגדות השותפה שלנו ש"ס, לביצוע תוכנית ויסקונסין. פרויקט מס הכנסה שלילי יצא לדרך. ביצענו טיפול ממוקד בהגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה במגזר החרדי והערבי. הוספנו כספים רבים לטיפול באוכלוסיית הזקנים. לראשונה, הממשלה החליטה לסייע לניצולי השואה. יחד עם אישור תקציב המדינה ל-2009 בממשלה (אך לא אושר בכנסת - מ.ב) אושרה תוכנית מדהימה לפיתוח הפריפריה. אף ממשלה בעתיד לא תוכל להתעלם ממנה. הגדלנו את סל הבריאות. בתחום החינוך, חתמנו על הסכם שכר חדש עם מורי היסודי ועם הסגל האקדמי, החזרנו שעות למערכת החינוך ובנינו 8,000 כיתות חדשות".
אי התערבות? הבלים
ניהלתי את האוצר בצורה מאוזנת", אומר בר-און בגאווה. "לראשונה הגיש האוצר לממשלה תקציב (של 2009) עם חלופות. אמרנו אלו ההוצאות, אלו ההכנסות. הן לא מתכנסות. תחליטו על סדרי העדיפויות ועל הדרכים לאיזון התקציב.
"ניהלנו את האוצר בצורה חפה ונקייה מכל שיקול זר, מכל פוליטיקה. החל במינויים האישיים, עבור בהחלטות המרכזיות וכלה בהחלטות היומיומיות. בתקופה הפוליטית הנוכחית זו היתה משימה כמעט בלתי אפשרית. עבדתי בלי קואליציה. הרבה פעמים בלי תמיכה מבית, מול חקיקה פופוליסטית אגרסיווית בכנסת. היה לזה מחיר אישי לא קל.
"בניתי הנהלה חדשה מקצועית לחלוטין, מאוזנת, שקולה, מקצוענית, מסורה, עם אנשים שהביאו לתפקידים שלהם הרבה ידע וניסיון, גם באוצר וגם בסקטור הפרטי. הדיבורים על נערי האוצר, שכוונתם צעירים שלא ראו חיים מחוץ לאוצר, פסקו. ראש אגף תקציבים (רמי בלינקוב) היה בכיר באוצר, אחרי כן היה במשך 15 שנים בכיר מחוץ לאוצר וחזר. החשב הכללי (שוקי אורן) היה בכיר באוצר, אחרי כן מנהל בנק, וחזר לאוצר".
שר האוצר מדגיש כי "כשנכנסתי לאוצר המציאות במשרד היתה של תקופת שפע, של צמיחה גבוהה במשך שנים מספר, של עולם פורח, בורסה גואה. כולם דיברו על קופות מלאות כסף. כולם חשבו שהמציאות הזו תימשך לעד. פעם אחר פעם הייתי קול יחיד או כמעט יחיד. הזהרתי כי לא לעולם חוסן, כי צפויים לנו גם ימי סגריר. צריך היה, חרף האופוריה, לשמור שהרסן לא ישתחרר. כשהמשבר הגיע היה צריך לנהל אותו במיומנות.
"בתוך כל המהומה הפוליטית היה צריך לזהות מה חייבים לעשות ומה ניתן לדחות. היה מי שקרה לזה מדיניות של אי התערבות. זה הבל ורעות רוח. המדיניות שלנו היתה נכונה, שפויה, שקולה ומאוזנת. זאת כאשר לעולם, כולל כל ממציאי הכלכלה שמכונסים כעת בדאבוס, לא היה התחלה של מושג איך מתמודדים עם השבר הכלכלי שירד עליו. אצלנו לא היתה בהלה, לא היתה פאניקה, לא היו לחצים. להיפך, ניסינו לשדר מסר של רגיעה. ההתערבות שלנו היתה חכמה, מושכלת.
"תראה את ארה"ב ובריטניה, שתי כלכלות גדולות בהרבה משלנו, עם הרבה יותר אמצעים להתמודד עם משבר. הן השתמשו בכל מה שהיה להן בארגז הכלים ולא פתרו דבר. הצעתי, עם ראשי האוצר, פלטפורמה מתגלגלת, תוכניות ההאצה, התוכנית לענף הבניין ובקרוב הציבור ישמע על עוד תוכניות.
"נכנסו למשבר כשהמשק במצב טוב גם מכיוון שניהלנו אותו באחריות וגם מכיוון שהוא בבסיסו חזק. היינו יכולים להתפתות, למשל בשוק ההון. היתה לנו רפורמת בכר. יכולנו לטוס קדימה, עם כל המכשירים המורעלים, וכיום היינו במצב שכל העולם נמצא בו".
ביבי וברק מוכרים אשליות
על מערכת הבחירות המתנהלת בימים אלה אומר בר-און כי "כולם מתחרים במכירת אשליות, ובעיקר בנימין נתניהו ואהוד ברק. התחרות היא מי מוכר יותר אשליות ושל מי האשליות מתקרבות יותר לשמים. ביבי משתמש בנתונים לא נכונים, מוריד את הריבית ב-20%, ומתעלם ממצבה הקשה של גביית המסים. ברק מציע להגדיל את הגירעון ב-20 מיליארד שקל, לסכומים שתקציב המדינה לא יכול לעמוד בהם. אני לא משתתף בקונצרט האשליות הזה. צריך לזכור, אנו ממילא במתווה של הורדת מס ליחידים ולחברות. היו לחצים כבדים לבטל את המתווה וגם להעלות מסים. דחינו אותם. חשוב להוריד מסים, אך תלוי מתי, בכמה ולמי".
"אני מאמין במדיניות אנטי-מחזורית מאוזנת. גירעון כן, אבל במידה שהוא כפוף ליכולת גיוס הכספים של רשות המסים. השקעות כן, כמה שאפשר, אבל לטובת נושאים מחוללי צמיחה. זו תפישת האוצר. לא נחזור לגרעונות של פעם שהקפיצו את יחס החוב-תוצר למקומות שאנחנו לא רוצים להיות בהם. וצריך לזכור את המציאות הגיאו-פוליטית שבה אנחנו חיים. איש אינו יודע מה ילד יום בצפון (חיזבאללה), בדרום (חמאס) ובמזרח (איראן). מול זה עומד החזון. תקציב 2009 יהיה חייב עדכון על ידי הממשלה שתקום. אבל אסור שהממשלה הבאה תפגע בהשקעות מחוללות הצמיחה שכללנו בתקציב 2009, בתשתיות, במחקר ופיתוח ובחינוך, למרות המצב הקשה".
שריטות עם אולמרט
על מערכת היחסים שלו עם ראש הממשלה אהוד אולמרט, אומר בר-און, "אנחנו חברים 40 שנה. לא נפגשנו ולא התחברנו בפוליטיקה. בתקופה שלי באוצר היו במערכת היחסים הזו גם ירידות. לא פגיעות שאסי אבל שריטות קלות. מערכת יחסים של ראש ממשלה ושר אוצר היא תחום שמועד לפורענות. לא רבנו אישית. כראש ממשלה היו לאולמרט רצונות מיוחדים ולי היו אילוצים, ולא תמיד הם עלו בקנה אחד. הוויכוחים הללו לא יילכו איתו או איתי לאחר שהוא יסיים את תפקידו ואני את תפקידי. היה גם מצב מיוחד. הוא היה בעבר שר אוצר במשך שנתיים והאנשים שלו, רענן דינור ועובד יחזקאל, היו בעלי בית באוצר. אני לא הסכמתי לכך. תקופת הגמילה שלהם מהאוצר היתה לא פשוטה להם ולנו. אבל המשק והאוצר לא נפגעו מזה".
את יחסיו עם הנגיד, סטנלי פישר, מגדיר בר-און כטובים מאוד. לדבריו, בנק ישראל היה שותף כמעט מלא לכל תוכניות האוצר האחרונות. המחלוקת היחידה היתה - וגם היא היתה מוגבלת - על רשת הביטחון. לדבריו, חוק בנק ישראל החדש לא התקדם, בשל מחלוקת אוצר-בנק על הגדרת המושג עצמאות בנק ישראל והשלכות ההגדרה.
על השאלה מדוע לא נסע לדאבוס אומר שר האוצר כי "בזמנים כאלה צריך להישאר בישראל. כשר אוצר נסעתי לחו"ל פעמיים, באוקטובר 2007 למפגש קרן המטבע הבינ"ל, ובמאי 2008, למפגש ההיסטורי של שר אוצר ישראלי עם שרי האוצר של ה-OECD. מאז ביטלתי 5-7 נסיעות. לא יצאתי ליום אחד של חופשה כי בזמנים כאלה צריך להיות כאן".
מדוע נסעת בשבוע שעבר למיאמי?
"נסעתי לטקס פתיחת המגבית השנתית של הבונדס. בארבע השנים האחרונות שרי האוצר נעדרו מהטקס הזה וחשבתי שראוי שאהיה שם. נסעתי ל-70 שעות, כולל טיסות וההעברות בשדות התעופה. זה לא היה תענוג. חשוב היה שאהיה במיאמי מכיוון שישראל נתונה במחנק אשראי והשנה נרצה שהבונדס יגייס יותר כספים. היה גם שכר לנסיעה, בערב שבו השתתפתי גייס הבונדס כחצי מיליארד שקל".