היה עדיף שתא"ל (במיל') צביקה פוגל ישמור על זכות השתיקה. מעשיו בעזה מדברים בעד עצמם. האיש הזה שישב אתמול באולפן וואלה! LIVE, על תקן עד מומחה, היה עד לפני כשבועיים אחד האחראים הישירים להפעלה המסיבית של אש על שכונות מאוכלסות בלב עזה, המקום הצפוף ביותר בעולם.
"הפעלת האש" הזאת היתה מהקטלניות והברבריות ביותר שהארץ הזאת ראתה בעשורים האחרונים. מאות בני אדם, מרביתם נשים, ילדים וגברים שלא היו מעורבים בלחימה בשום צורה, נהרגו. כאשר מאזינים לדבריו של תא"ל (במיל') צביקה פוגל, כדאי לזכור שהוא לא היה בורג קטן במערכת. הוא היה מפקד מערך האש של הפיקוד, מי שממנו יצאו ודרכו עברו חלק ניכר מפקודות התקיפות וההפצצות.
היה עדיף שישמור על שתיקה, כי ישנו משהו כמעט פרודי בכך שהוא, מהמפקדים האחראים לחורבנה של עזה, מעז לטעון בוואלה! LIVE ועוד ברצינות גמורה, כי הציבור הישראלי ממהר להתנצל על מעשיו ולהכות על חטאיו. על כך אני רוצה לומר לו: "מילא הבושה, תא"ל (במיל') צביקה, אבל תגיד, לא לימדו אותך שעל ראש הגנב בוער הכובע?"
לפני שאמשיך, ראוי למסור גילוי נאות: אני שמאלן. התנגדתי למלחמה בעזה מיומה הראשון, ואם הייתי נקרא לשירות מילואים הייתי מסרב. בשנים האחרונות התנדבתי ב"שוברים שתיקה", ארגון אינפורמציה ששם לו למטרה לחשוף עדויות של חיילים על שירותם בשטחים, וב"לוחמים לשלום", ארגון יהודי-פלסטיני שקרא להפסקת הכיבוש בדרכים לא אלימות. המשמעות של גילוי זה היא שאני לא אובייקטיבי. יש לי דעות (אפילו על פוליטיקה, אפילו על הצבא), והן משפיעות ומעצבות את תפיסת המציאות שלי.
לכן, אני מציע לכם, גולשי וואלה!, לקחת בעירבון מוגבל את כל הדברים שאני כותב כאן, להיות ביקורתיים כלפיהם ולבדוק את מהימנותם ותקפותם. אגב, אני מציע לכם לבדוק ולהיות ביקורתיים באופן כללי: גם ביחס לדברים ששמאלנים מעצבנים כמוני מספרים לכם (מי שטרם ראה מוזמן לחפש ברשת את התמונות והסרטונים של הילדים ההרוגים, של פצצות הזרחן ושל השכונות המחוקות בעזה), אבל גם ביחס לדברים שהצבא מספר לכם. למשל, ביחס למה שמספרים לכם אנשים כמו תא"ל (במיל') צביקה פוגל, המחזיקים באינטרס מובהק להוכיח כי הם לא היו מעורבים במעשים שבמקומות רבים בעולם נחשבים לפשעי מלחמה.
אולי אין זה מפתיע ששמאלנים כמוני, המואשמים לעתים בשנאה עצמית ובתיעוב עמם, מבקרים וימשיכו לבקר את ההרג חסר האבחנה שזרעה ישראל בעזה ואת מי שהיו אחראים לו. אבל הרבה פחות מפתיע הוא שאנשים כמו תא"ל (במיל') צביקה פוגל, אדם בעל סיבה טובה לבטל את ביקוריו הבאים בלונדון ובבריסל, ינסו עכשיו לטהר את שמם ולנקות את ידיהם, או במילים אחרות לא לתת לעובדות, לתמונות ולאינספור העדויות להפריע להם בניסיונם לשכנע אתכם ואת העולם (בטון הרציני והסמכותי ביותר שיוכל לגייס) בנכונות הסיסמאות האנכרוניסטיות על "טוהר הנשק" ו"הצבא המוסרי ביותר בעולם".
מוסיף חטא על פשע
בישראל של אחרי "מבצע עופרת יצוקה" הסיסמאות הנבובות הללו על מוסר הלחימה מזכירות יותר מהכל את הצהרותיהם ההזויות לא פחות של בכירי חמאס, בדבר "הניצחון הגדול" שהנחילו לדבריהם לישראל.
לכן לא צריכה להפתיע העובדה שתא"ל (במיל') צביקה פוגל מתעקש, כי כמעט כל רוב ההרוגים בעזה הם אנשי חמאס או תומכי לחימה; שכשליש מההרוגים (כ-450 לטענתו) מתו "מוות טבעי" שאינו קשור למבצע; שאם יש נער בן 17 בין ההרוגים אז כנראה שהוא רץ עם המפתחות לעבר מחסן נשק; שיש סיכויים טובים שבנותיו של "הרופא הנחמד ההוא מעזה" נהרגו מטיל גראד של חמאס ולא מפגז של צה"ל; שצה"ל השתמש רק בתחמושת חוקית ושהילדים בבית הספר של אונר"א נהרגו לאחר שמחסן נשק של חמאס התפוצץ בעקבות ירי של פצצת מרגמה קטנה וחסרת חשיבות שירה צה"ל. אין סיבה להיות מופתעים כאשר הוא אומר את הדברים הללו, בדיוק כשם שאין שום סיבה להאמין לו.
הנה עוד גילוי נאות: בזמן שירותי הצבאי שירתתי כקצין בחיל התותחנים, ביחידה שתא"ל (במיל') צביקה פוגל היה ממפקדיה. לקראת סוף השירות עברתי קורס שהכשיר אותי "להפעיל אש ארטילרית", כלומר לתאם בין התותחים היורים לבין כוחות החי"ר והשריון "בשטח". המשמעות של גילוי זה היא שלפעמים קל לי יותר מאחרים לזהות מתי גנרלים (גם אם הם לא על מדים) מנצלים את הטון הסמכותי ואת השימוש במונחים ובידע צבאי טכני כדי להטעות ולהתחמק מן העובדות. הנה דוגמה קטנה: לפי תא"ל (במיל') צביקה פוגל הנזק שנגרם לבית הספר של אונר"א לא יכול היה להיגרם מפצצת מרגמה של צה"ל.
נכון, כנראה, שפצצת מרגמה לא היתה גורמת נזק כה רב (אף אחד אגב, חוץ מגורמים בצה"ל לא טען שירו פצצות מרגמה על המקום). מה שגרם לנזק הרב הוא הפגזים שנורו על בית הספר, או פגזים של טנק או פגזי ארטילריה רגילים הנורים מתותחים מתניידים (תומ"תים).
תא"ל (במיל') צביקה פוגל יודע יפה מאוד שטווח ההרג של פגז ארטילריה סטנדרטי הוא כ-50 מטר וטווח הפציעה הוא כ-200 מטר. מאחר שמדובר בנשק לא מדויק (נשק סטטיסטי), פגיעה של פגז כחמישים מטר מהמטרה נחשבת באימונים לפגיעה במטרה. בגלל אי הדיוק הזה, הוראות הבטיחות של צה"ל אוסרות להפעיל ירי ארטילרי (גם בקרב) למרחק הקטן מ-350 מטר מחיילי צה"ל (250 מטר אם הם בכלים משורינים), מחשש שיפגעו.
לכן, אני מציע לכם, גולשי וואלה!, לבדוק ולחקור את הדברים שאנשים כמו תא"ל (במיל') צביקה פוגל מספרים. אני מציע לכם לשאול אותו האם כוחות צה"ל שבפיקודו לא ירו פגזי ארטילריה מתומ"תים לתוך אזורים בנויים בעזה? ואם כן השתמשו בנשק כל כך לא מדויק, איך קצינים בדרגתו יכולים להיות מופתעים שנהרגו אנשים מסביב? אני מציע לשאול את תא"ל (במיל') פוגל כיצד הוא מסביר את תמונות ההרס וההרג חסר התקדים בעזה פרויקט זיוף ענק? המון מאגרי תחמושת שהתפוצצו? בובות במקום ילדים מתים?
אני מציע לשאול אותו האם הסיבה שהוא מדגיש בדבריו את ירי המרגמות היא משום שזה כל מה שכוחותיו ירו (בניגוד מוזר לכמה תיעודים לפחות של ירי תותחים) או שאולי הוא פשוט מפחד שיתחילו לשאול אותו על ירי התומ"תים ועל הפעלת האש של הגורמים האחרים? ולמה, אגב, הוא חושב שעל פגזים מסוימים של צה"ל מוטבע השם "עשן מתפוצץ" במקום השם האמיתי, זרחן? ואיך הוא מסביר את התמונות המתעדות התפוצצות פגזי זרחן מעל אזורים בנויים בעזה (בניגוד לטענתו שנורו לעבר מנהרות ופרדסים)? והאם הוא מוכן לומר, בניגוד לכמה מומחים עולמיים, שהתמונות הללו אינם פגזי זרחן (ואם אין זה זרחן, אז מה זה)? אלה חלק מהשאלות שכדאי לשאול אנשים כמו תא"ל (במיל') צביקה פוגל. ואם הוא מתחמק אפשר לומר לו: "תא"ל (במיל') צביקה, לפחות אל תוסיף חטא על פשע. עדיף כבר לשמור על זכות השתיקה".